פרשת בא

בא

א. "ויאמר הוי' אל משה בא אל פרעה וגו'".

ג פעמים – בא – נאמר "ויאמר הוי' אל משה בא אל פרעה", פעמיים (כנגד ה-ב של בא) בפרשת וארא ופעם אחת (כנגד ה-א של בא) כאן בתחילת פרשת בא. דווקא פרשתנו פותחת ונקראת על שם "בא [אל פרעה]". פרשתנו היא הפרשה ה-בא בחומש שמות (לאחר פרשת שמות ופרשת וארא).

בא הוא בסוד "שלם וחצי" (ב-א, היחס של שתים לאחת, כמפורסם סודו בכתבי רבי אברהם אבולעפיא).

בפרשת וארא ה' אומר למשה "בא אל פרעה" לפני מכת צפרדע, המכה השניה, ולפני מכת דבר, המכה החמישית. כאן, בתחילת פרשתנו, ה' אומר למשה "בא אל פרעה" לפני מכת ארבה, המכה השמינית. ביחס למספי המכות, יש כאן דילוג שוה של בא בא (מ-ב ל-ה ומ-ה ל-ח). ידוע בזהר שעשר המכות הן כנגד עשר הספירות מלמטה למעלה.

המכה הראשונה, דם, היא כנגד המלכות, הריבונות העליונה של מצרים, דהיינו העבודה זרה שלהם, כמפורש בחז"ל ומובא ברש"י, שמקודם מכה ה' באלוקי האומה לפני שמכה באומה עצמה (כדי שיתחיל להתגלות שה' לבדו הוא מלך על כל הארץ – תכלית הכוונה של כל עשר המכות, "וידעו מצרים כי אני [סוד מלכות שמים] הוי'"; בא פעמים נאמר "וידעו מצרים כי אני הוי'", פעם ראשונה לפני כל עשר המכות, ופעמיים לפני קריעת ים סוף, תכלית כל עשר המכות, ודוק. "וידעו מצרים" = רחל רחל = ז פעמים סח, סוד תיקון בחינת הנוק' דמצרים, "כי אני הוי'" = יג פעמים ט [הערך הממוצע של כל אות = אחד], סוד תיקון בחינת הדכורא, גילוי האלקות במצרים, סוד ה"ביאה", כמו שיתבאר. סח ט = עז, ז פעמים יא, וד"ל).

אחר כך באה שלישית הספירות יסוד הוד נצח (כנגד שלוש המכות צפרדע כנים ערוב), כוחות המעשה, החל מהספירה שבקו האמצעי, יסוד (צפרדע), ואח"כ שתי הספירות שמשמאל ומימין, הוד (כנים) ונצח (ערוב). ז.א. שקודם הופיעה ה-א של בא ואח"כ ה-ב של בא. וכן הוא בנוגע לשלוש המכות הבאות, דבר שחין ברד, שכנגד שלוש הספירות תפארת גבורה חסד, עיקר מדות הרגש שבלב, קודם באה הספירה שבקו האמצעי, תפארת (דבר), ואח"כ שתי הספירות שבשני הקוים שמאל וימין, גבורה (שחין) וחסד (ברד). עד כאן ז המכות-ספירות של פרשת וארא, כנגד הז"ת.

בפרשתנו באו שלוש המכות האחרונות, ארבה חשך מכת בכורות, שכנגד הג"ר – בינה (ארבה) חכמה (חשך) כתר (מכת בכורות). זהו ה-בא העצמי ביותר – בא הראשונות, כאשר ה-ב קודמת ל-א, לפי הצירוף הטבעי של התבה.

ב. ה"בא [אל פרעה]" של תחילת פרשתנו, ה"בא" העצמי, הוא כנגד ה-א של בא בפרט כנ"ל (ביחס ל-ב פעמים "בא אל פרעה" שנאמרו קודם בפרשת וארא, וביחס ל-ב הפרשות שמות ווארא שקדמו לפרשת בא). הגם שהוא נאמר למשה לפני מכת ארבה, שכנגד ספירת הבינה כנ"ל, עיקרו מכוון למכת בכורות שתבוא בהמשך, שכנגד ספירת הכתר, סוד ה-א של בא (זה). ידוע בזהר ובדא"ח שמשה הוא בחינת החכמה (הספירה ה-ב, ושעל כן תורת משה פותחת ב-ב של בראשית) ואילו שרשו של "פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני", הוא בכתר (הספירה ה-א, ושעל כן, לאחר תכלית הבירור של קליפת מצרים ופרעה מלך מצרים, פותח ה' בעשרת הדברות ב"אנכי", לשון מצרית, ב-א), ושעל כן פוחד משה לבוא אל פרעה עד שמבטיחו ה' שהוא יתברך יבוא אתו עמו יחד אל מלך מצרים.

והנה, כשם שיש פרעה דקליפה יש גם פרעה דקדושה, פרעה לשון פריעה וגילוי אור עצמי – "דמיניה אתפריעו ואתגליין כל נהורין עילאין" כידוע בזהר ובדא"ח. והוא סוד גילוי אור הכתר-עליון. כוונת ה' יתברך באמרו (כאן, בפעם השלישית) למשה "בא אל פרעה" הוא שבביאה זו יתגלה האור העצמי של פרעה דקדושה, על ידי שרשו הפנימי והעצמי של משה (שרש הבלתי נודע לו עצמו) – פנימיות אבא (שהוא פנימיות עתיק, שיתגלה לעתיד לבוא בביאת משיח צדקנו, משיח בן דוד. "פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני" = י פעמים משיח בן דוד [יש כאן דוד תבות]. הערך הממוצע של טז אותיותיו של מאמר פרעה "לי יארי ואני עשיתני" = חכמה, "כלם בחכמה עשית" – "כולם בחכמה [סתימאה] אתברירו", גם קליפת פרעה, שעל ידי שרשו של משה [= הגדול הרבץ] יתגלה פרעה דקדושה, "הוא עשנו ולא-לו אנחנו", וד"ל. יד ראשי התבות ו-יד סופי התבות ו-ז האותיות שבאמצע התבות בעלות מספר לא-זוגי של אותיות – "פרעה מלך מצרים (עד כאן 455, רבע 1820) התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני" = 1820, מספר אזכרותיו של השם המפורש בכל חמשה חומשי תורה כנודע, הכל נכלל בפרעה דקדושה, ודוק).

ג. והנה, פרעה הוא לשון "הפרעה", כמו שאמר הוא עצמו בפרשת שמות (שביחס ל-ג הפרשיות שמות וארא בא, שאף הן יש לכוון כנגד הג"ר מלמטה למעלה, כנגד ג המכות האחרונות ארבה חשך בכורות – פרשת שמות מתחילה "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם... ויאמר [מלך מצרים] אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו... פן ירבה... כן ירבה וכן יפרץ... וייטב אלהים למילדת [בחינת אמא] וירב העם ויעצמו מאד" [דלא כרש"י שפירש "'וייטב אלהים למילדות'. מהו הטובה – 'ויעש להם בתים' וכו'", אלא שעיקר הטובה למילדות היתה זה גופא ש"וירב העם ויעצמו מאד" – "וירב העם ויעצמו" ראשי תבות והו, השם הראשון של עב שמותיו יתברך שנתגלו בקריעת ים סוף, בגימטריא טוב, ואח"כ "מאד", היינו טוב מאד, ודוק], וכמו שנאמר לאברהם אבינו בעקדה "והרבה ארבה את זרעך", סוד ארבה = יצחק [ששרשו בבינה], פרשת שמות היא הפרשה של גלות מצרים, בכור הברזל, רחם האם כנודע; פרשת וארא, לשון גילוי אור [ראשית גילוי אור הגאולה, בארבע לשונותיה], היא כנגד חכמה, בחינת גילוי אור, שכנגד מכת חשך למצרים – "ולכל בני ישראל היה אור במושבתם", סוף פרשת שמות הוא בסוד "מינה דינין מתערין" – "למה הרעותה וגו'", ומתחבר לתחילת פרשת וארא, הממתיקה את דיני חיצוניות אמא, בסוד "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין" – "לפום צערא אגרא", וד"ל; פרשת בא היא כנגד הגילוי העצמי של אור הכתר – "נגלה עליהם מלם מלכי המלכים הקדוש ברום הוא וגאלם" בפועל ממש, וד"ל) – "ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם", ופירש"י: "'תפריעו את העם ממעשיו'. תבדילו ותרחיקו אותם ממלאכתם וכו'", נמצא שפרעה הוא לשון הרחקה, והיינו ששרשו (בקדושה) הוא מהמקיף הרחוק, סוד היחידה שבנפש. אך כאשר נופל למטה בקליפה, כל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר עד שנבדל ומתרחק מהקדושה לגמרי לומר "לא ידעתי את הוי'" (ועד שאומר על עצמו "לי יארי ואני עשיתני"). "את זה לעומת זה עשה האלהים". כשם שפרעה דליפה הוא המפריע הגדול לכל דבר שבקדושה, כך (ולפי הכלל שמרובה מדה טובה ממדת פורענות) פרעה דקדושה הוא המפריע הגדול לכל דבר טמא, עד שבזכותו יקוים היעוד "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", וד"ל.

ד. בא הוא סוד "שלם וחצי" כנ"ל, כאשר ה"שלם" הוא שתי הספירות חכמה ובינה (ה-ב של בא) וה"חצי" הוא הספירה העליונה, ספירת הכתר (ה-א של בא), בסוד "קדש [כתר] הקדשים [חכמה ובינה]" ו"שיר [כתר] השירים [חכמה ובינה]" (שנוהגים לומר בליל הסדר ובחג הפסח זמן חרותנו).

מתחילת התורה, פרשת בא היא הפרשה ה-יה, שאף הוא בסוד "שלם וחצי" (כנודע מאבולעפיא). יש בפרשת בא קה פסוקים, שאף הוא בסוד "שלם וחצי" (ע ו-לה). והנה, בא יה קה חוץ מהיות כל אחד מהם "שלם וחצי", כל אחד מהם הוא גם מספר משולש – שהוא עיקר ענינו של "שלם וחצי" (ודוק): בא הוא המשולש של ב, יה הוא המשולש של ה (מתחילת הפרשה – "ויאמר הוי' אל משה בא" – "בא" היא התבה ה-ה, בא פעמים ה = יה, המשולש של ה; תבת "בא" מתחילה מהאות ה-יה בפרשה, ודוק), קה (ג-בא פעמים ה פעמים ז, סוד ברכת כהנים כנודע) הוא המשולש של יד (ז-ז). שלושת שרשי המשולשים – ב ה יד = כא, שאף הוא משולש – המשולש של ו. הסדרה הריבועית היוצאת מ-ב ה יד היא סדרה בעלת "חן [זכרי]" עם ה-ב (שרש בא) כציר מרכזי, כאשר סוד ה-ואו אברים שלה = כב פעמים הוי' ב"ה, וד"ל.

ראינו ששלוש פעמים נאמר "ויאמר הוי' אל משה בא אל פרעה" (שבו ז תבות ו-כב אותיות) – יחד, 21 תבות ו-66 אותיות. 21 הוא המשולש של 6, ו-66 הוא המשולש של 11. נמצא שאפשר לצייר גם את התבות וגם את האותיות של שלוש פעמים "ויאמר הוי' אל משה בא אל פרעה" בצורת משולש (כל אחד בשני אופנים, כנודע).

והנה, כשם שיש פרעה דקדושה כך יש גם "מלך מצרים" דקדושה. "מלך מצרים" הוא סוד "יהי אור ויהי אור" = "נעשה אדם" (י פעמים בטול, שילוב הוי' אהיה [בכתבי האריז"ל], שלמות הבטול). ביאת משה לפרעה הוא בסוד ביאה ממש (ביאה היינו בא יה כנ"ל), כאשר השותף השלישי (בין משה לפרעה) הוא הקדוש ברוך הוא שמבטיח למשה להיות עמו (נמצא שפחד משה לבוא אל פרעה הוא כמו פחד של חתן לבוא לחופה). סוד "בא אל פרעה" היינו לצרף "בא" ("שלשה שותפים באדם") אל "פרעה" = משיח (יציאת מצרים היינו לידת העם כנודע. כאן היתה הכוונה להוליד מלך המשיח ממש וד"ל. משה פחד [מלהתייצב לפני מלכים ו]להיות משיח ממש, שעל כן טען לה' "שלח נא ביד תשלח", ושעל כן באמת לא זכה להיות משיח באותו גלגול, דהיינו ענין הרושם של חרון אפו של ה' שנאמר באותו פרשה, ודוק).

יחוד משה פרעה מלך מצרים = 1170 = 45, מה-אדם, פעמים הוי' ב"ה. יש כאן יה אותיות, המשולש של ה כנ"ל. ג פנות המשולש הן ממם, 120 שנות חיי משה. 120 הוא המשולש של יה! [משה = 120, המשולש של יה, ועוד 225, יה בריבוע!]. נמצא שמשה בפני עצמו הוא בסוד "שלם וחצי" (חזק חזק חזק [ע"ד קדוש קדוש קדוש] שהוא סנה סנה סנה כנודע, סנה = הנני; משה משה [קריאת ה' למשה] – הנני [ענית מששה לה'] = ז פעמים הנני [ענית ה"הנני" של משה היינו סוד הסכמת הנוק' לשש פניות הדכורא, כנגד ששת ימי החול ויום השבת קדש, בחי' המלכות , הנוק'. משה הוא השביעי, וכל השביעין חביבין]), וכן היחוד דמשה פרעה מלך מצרים (סוד "בא אל פרעה") הוא "שלם וחצי" (= כב בריבוע) – 1170 = 390 (יה פעמים הוי') ו-780 (המשולש של טל – "הוי' אחד"; "הוי' – אחד" עצמו הוא בסוד "שלם וחצי").

ה. והנה, שלוש המכות האחרונות (סוד בא) – ארבה חשך בכורות = 1170, סוד היחוד הנ"ל של משה פרעה מלך מצרים!

ראינו ש"ויאמר הוי' אל משה בא אל פרעה" נאמר לפני מכת צפרדע, מכת דבר ומכת ארבה. צפרדע דבר = 650 = 25 פעמים הוי' ב"ה (שני אלה צריכים להצטרף על מנת להיות כפולה של שם הוי', סוד ה-ב של בא). ארבה = 208 = 8 פעמים הוי' (כפולה של שם הוי' בפני עצמו – ה-א של בא). יחד – צפרדע דבר ארבה = גל פעמים הוי', סוד "שלם וחצי" – 286 (יחד פעמים אחד) ו-572 (יחד-כב פעמים הוי' ב"ה, מספר שפגשנו לעיל).

חפיפת שתי שלישיות המכות יחד – צפרדע דבר ארבה חשך בכורות = 1820, סוד פעמים הוי' ב"ה ("סוד הוי' ליראיו ובריתו להודיעם"), מספר אזכרות הוי' ב"ה בכל התורה כולה כנ"ל. יש כאן אהיה אותיות, המשולש של ו (המשולש של בא, המשולש של ב). ראשי התבות = 105 (מספר הפסוקים של פרשת בא), המשולש של יד כנ"ל.

חמש המכות הנוספות – דם כנם ערב שחין ברד = 1000. יש כאן יה אותיות, המשולש של ה! סופי התבות = 136, המשולש של 16. שני המשולשים של ה ושל ו (הנ"ל) = 36 = המשולש של ח שהוא הריבוע של ו! נמצא שבירור פרעה ומצרים על ידי עשר המכות הוא ליחד את סוד המשולש, סוד ההשתלשלות, הטבע, עם סוד הריבוע, ההתכללות וההתלבשות, סוד ההבדלה ומתן תורה, וד"ל.

נמצא שחשבון כל עשר המכות = 2820 = 60 פעמים בטול = 6 פעמים מלך מצרים (6 צירופי מלך ומצרים "פנים ואחור" = 6 פעמים מצרים), סוד בטול ב-60 של קליפת מצרים!

והנה, אם נבנה סדרה ריבועית ממשה פרעה מצרים (345 355 380, שלשה מספרים עולים, שסכומם = 1080, "שלם וחצי" של 360 ו-720; 360 הוא "שלם וחצי" של 120 ו-240; 120 הוא "שלם וחצי" של 40 ו-80 [סוד חיי משה – "שלם" עד יציאת מצרים ומתן תורה ו"חצי" מיציאת מצרים ומתן תורה, עיקר חייו, בחינת הכתר שבו, שב-40 שנותיו האחרונות זכה להיות מלך ישראל – בזכות ביאתו אל פרעה, דבר שפחד ממנו כל עוד לא נתגלה בו סוד הכתר – שלמעלה מהחכמה-בינה שלו שהשיג ב-80 שנותיו הראשונות, וד"ל]) נגלה ש"בסיס" הסדרה יהיה יה ושהמספר שיבוא לפני משה הוא עמרם (אביו, ככינויו של משה בכל מקום – משה בן עמרם, או, בקיצור, בן עמרם). הערך הממוצע של 7 האברים הראשונים ממשה = פעמיים יה בריבוע. הערך הממוצע של 13 האברים הראשונים = 7 בריבוע פעמים יה (שם החכמה, בחינת משה) = פרעה (כתר) מצרים (בינה), וד"ל!

ו. "ויאמר משה כה אמר הוי' כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים".

"כל הנביאים נתנבאו ב'כה אמר הוי'', מוסיף עליהם משה שנתנבא ב'זה הדבר אשר צוה הוי'". תחילת נבואת משה רבינו היתה, כשאר הנביאים, ב"כה אמר הוי'", רק לאחר מתן תורה נוספה לו המדרגה של "זה הדבר אשר צוה הוי'" – "ומראה ולא בחידת ותמנת הוי' יביט", "אספקלריא המאירה". לפני שזכה משה לנבואה, לפני שנתגלה לו ה' בסנה, הוא היה בדרגת חכם (דעדיף מנביא) כנ"ל. אחר כך זכה לנבואת "כה" ואחר כך זכה (לדרגה שאף אחד אחר לא זכה אליה) לנבואת "זה". שלוש בחינות אלו הן בסוד חש מל מל, הכנעה (חכמה – בטול) הבדלה (הנביא נבדל משאר בני האדם, הוא מתפשט מלבושיו כנודע, ובאמרו "כה אמר הוי'" מרגיש הפלאת האלוקות עד אין סוף, רק שכל זה הוא בבחינת אספקלריא דלא נהרא, דאין כאן ישוב הדעת באמת כמבואר ברמב"ם בהבדל בין נבואת שאר הנביאים לנבואת משה רבינו, ודוק. כאן פירוש הבדלה היינו מה שנבדל וחווה הפלאה) המתקה ("כי מתוק האור" הבהיר שבבחינת "זה", "מן ההר [בהירות] אל העם", משה נוהג בעין יפה להאיר פני תבל מכבוד הדר אור תורה ובכך להמתיק את המציאות [ואילו שאר הנביאים בהיותם נבדלים אמרו דברי תוכחה דווקא, מה שאין כן משה מגלה אור אלוקי מתוק]). מזה מובן שכאשר צריך משה להנחית מכות על מצרים הוא מנבא בסגנון של שאר הנביאים דווקא – "כה אמר הוי'" (כל תוכחה או עונש הוא בבחינת "כה" – 'בערך'-'כאילו', שהרי בפנימיותו, הבלתי נראית לעין, אפילו לעין הנביא – "עין לא ראתה אלהים זולתך" – הוא תיקון וטוב, אפילו כשמדובר באומות העולם שבעולם הזה הצרו לישראל, שלעתיד לבוא יהיה "נגוף ורפוא" למצרים עצמו, כמבואר בפרשה הקודמת).

בכל חמשה חומשי תורה יש עשר פעמים (על דרך עשר מכות) "כה אמר הוי'", כולם על ידי משה (כולם בחומש שמות). בשאר כל ספרי התנ"ך יש רפח פעמים "כה אמר הוי'" (ביחד עם העשר של משה – רחמים, וד"ל). שתי הפעמים הראשונות הן בפרשת שמות, כהקדמה לכל עשר המכות. הפעם הראשונה היא: "ואמרת אל פרעה כה אמר הוי' בני בכרי ישראל" – "כה אמר הוי' בני בכרי ישראל" = 7 בריבוע פעמים 23 (ז פעמים שם קסא, השייך במיוחד למשה רבינו כידוע בכתבי האריז"ל) = "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד", תכלית הכל. בפעם השניה, משה אומר לפרעה "כה אמר הוי'". בחמש הפעמים הבאות (כולן בפרשת וארא) ה' אומר למשה לומר לפרעה "כה אמר הוי'". בפרשת בא (שבה המכות העצמיות כנ"ל) לפני מכת ארבה ולפני מכת בכורות משה עצמו אומר "כה אמר הוי'". עוד פעם אחת (הפעם העשירית והאחרונה) אומר משה מעצמו לגמרי (כמבואר באריכות במ"א) "ויאמר להם כה אמר הוי' אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו".

לפני שבע מכות נאמר "כה אמר הוי'": דם צפרדע ערוב דבר ברד ארבה בכורות. במכה השלישית, כנים, הששית, שחין, והתשיעית, חשך (דילוג שוה), לא נאמר "כה אמר הוי'". יש לומר שסוד עשר פעמים "כה אמר הוי' הן מלמטה למעלה כמו עשר מכות. וממילא צריכים לכוון את הג"ר של המכות כנגד חב"ד (ולא כח"ב), וד"ל. נמצא שבקו שמאל – הוד (כנים), גבורה (שחין), בינה (חשך, "במחשכים גו'", היינו שהוא חשך למצרים ואור לישראל, חכמה, וד"ל) – אין גילוי של "כה אמר הוי'", רק בקווי הימין והאמצע, שענינם גילוי (ואילו קו שמאל ענינו העלם וצמצום). ביסוד בינה חכמה כתר של עשר הפעמים שנאמר "כה אמר הוי'" משה מתעצם ב"כה אמר הוי'", וד"ל.

ז. מכת בכורות היא המכה העשירית (כנגד הכתר דסדר כח"ב, או החכמה, הבכור – ראשית הגילוי – דסדר חב"ד) והפעם התשיעית שמשה אומר "כה אמר הוי'" ("כה אמר הוי'" = ד פעמים חכמה).

כאן סוד ה"כה" בא לעיצומו: "כה אמר הוי' כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים", "כחצת" ולא "בחצת" כנודע היינו, על פי פשט בחינת כה (בערך) ולא זה (בדיוק), והיינו דווקא החלטת משה עצמו לומר בלשון "כחצת" שמא יטעו כו'. מכאן לומדים חז"ל ש"לעולם ילמד אדם את לשונו לומר 'איני יודע' [סוד שם קסא דמשה, כמבואר במ"א]". ב"כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים" יש כה אותיות, ובהיות כה הריבוע של ה, ניתן לציירו בצורת ריבוע, שאזי שתי הפנות העליונות יהיו אותיות כה (ראשי התבות של שתי התבות הראשונות "כחצת הלילה"). ביחד עם שתי הפנות התחתונות (מם דמצרים), ארבע פנות הריבוע = קה, מספר הפסוקים של פרשת בא וכו' כנ"ל.

"כחצת הלילה" = 23 פעמים הוי' ב"ה = 13 פעמים 46. "אני יוצא" = 7 פעמים 24. 46 ו-24 = 70. נמצא ש"אני יוצא" הוא בחינת הנוק' של "כחצת הלילה", בחינת "נפש" מקבלת מבחינת "שנה" (= פרעה), וד"ל. "אני יוצא בתוך מצרים" = אני פעמים טז (16 פעמים 61, ספרות מתהפכות) = קריעת ים סוף (ההמשך והגמר של מכת בכורות).

הפרשה נקראת "בא" אבל כאן הפועל הוא "יצא". והוא סוד צבאות הוי', כונוי אליו זכו בני ישראל בפרשתנו ביציאת מצרים, לשון יוצא – להכות בבכורות (תוקף) מצרים – ובא – להזדווג עם פרעה להוליד את מלך המשיח כנ"ל.

המלבי"ם מפרש ש"אני" יוצא מהגלות שהייתי בתוכה ביחד עם בני ישראל – "עמו אנכי בצרה". קודם ה' נגאל, על ידי ש'מתפרק' כולו בהריגת בכורי מצרים, ועי"ז נגאלים בני ישראל. חז"ל לומדים מכאן ש"יציאות השבת" כולל גם הכנסות (ה' נכנס כאן למצרים). והוא סוד גילוי העצם ממש, שיוצא מרחוק להיכנס בפנים ויוצא מבפנים ממש בו זמנית, והוא הוא – נושא הפכים באמת. "יוצא" = "אנכי הוי'", אנכי מי שאנכי כו', דפתיחת עשרת הדברות (הכתר של כתר אותיות עשרת הדברות).