ב. ראינו שה' אוהב לספור בכלל ואוהב לספור את ישראל אהוביו (כלשון הנביא "אהבתי אתכם אמר הוי'") בפרט (בכל שעה ושעה, בשלוש עליות, עד לתכלית העליה של איש הפוקד את אשתו כנ"ל). על כן ראוי להתחיל את ההתבוננות שלנו בפרשת במדבר במספר תופעות יפות, בחכמת החשבון, שיש בשם החומש, "במדבר", ואיך שמבחינה מסוימת (המתגלה על ידי עיון חשבוני דווקא) הוא חומש "כללי".
בשאר החומשים, שם החומש הוא המלה הראשונה או השניה של החומש. רק כאן, בחומש במדבר, שם החומש "במדבר" הוא המלה החמישית בחומש: "וידבר הוי' אל משה במדבר סיני...". אבל באמת שתי התבות הראשונות של הפסוק "וידבר הוי'" = "במדבר" = 248 (אברהם, רמח מצות עשה דאורייתא). אין כלל גדול יותר לגבי כל התורה כולה (תורת הוי', תורה לשון הוראה) מאשר "וידבר הוי'". שוויון זה גם מחזק את המבואר בדא"ח ש"מדבר [סיני]" הוא לשון "מדבר", מעלת האדם ("אתם קרויים אדם" כנ"ל) על הבהמה (ובסוד "מי זאת עלה מן המדבר" כידוע פירושו ממורנו הבעל שם טוב – יחוד המחשבה-הכוונה הפנימית והדבור, לאה ורחל, מי וזאת, עולה מן המדבר דווקא, המדבר דברי תורה ותפלה [וגמ"ח] בבחינת מדבר, בבטול ובהפקרות דקדושה; שלוש פעמים מופיע היחוד של "מי זאת" בשיר השירים: פעמיים "מי זאת עלה מן המדבר" ועוד "מי זאת הנשקפה כמו שחר". הכל = 3380 = 5 פעמים 26 בריבוע = 10 פעמים הוי' פעמים אחד, כמו שיתבאר להלן; חומש במדבר ביחד עם הפרשה הראשונה שלו – במדבר – והפרשה האחרונה שלו – מסעי = 676 = 26 בריבוע).
הפסוק השני מתחיל "שאו את...". שתי התבות הראשונות של שני הפסוקים הראשונים של החומש – "וידבר [= 6 פעמים 37, ששת צירופי הבל – הבל להב הלב כו', תיקון הבל בן אדם הראשון, גילוי היחידה שבנפש, וד"ל]... שאו" = 529 = 23, חיה (חדוה), בריבוע (סוד תענוג = עולם המלבוש, שבו "שיער ה' בכח כל מה שעתיד להיות בפועל"), סוד "ויהי האדם לנפש חיה" ות"א "לרוח ממללא", ודוק.
שתי התבות הראשונות של כל אחד משני הפסוקים הראשונים – "וידבר הוי' [= במדבר, כנ"ל]... שאו את..." = 956 = במדבר במספר קדמי, כמו שיתבאר לקמן.
הערך הממוצע של שלוש התבות הראשונות של כל אחד משני הפסוקים הראשונים – "וידבר הוי' אל... שאו את ראש..." = במדבר (= "וידבר הוי'")!
והנה, שמות חמשה חומשי תורה: בראשית שמות ויקרא במדבר דברים = 2480 = 10 פעמים 248 = אברהם – רמח מצות עשה כנ"ל, שקיומן באמת תלוי בגילוי מדת האהבה לה' בנפש, כמבואר בתניא פ"ד. מכאן נלמד שכל התורה כולה היא "תורת חסד" ו-ה חומשי תורה מכוונים כנגד ה החסדים שבדעת כנודע – "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". 248 = במדבר כנ"ל, רמז מובהק להנ"ל שחומש במדבר הנו חומש "כללי". נמצא שהערך הממוצע של שמות חמשת החומשים = מלכות, המשולש של אל, "אברהם אברהם" (בחינת "חסד אל כל היום"), ללמד שתכלית כל התורה כולה היא להמליך את ה' בעולם, לבנות את המלכות, תכלית כל הספירות העליונות – "העשירי יהיה קדש להוי'"; כמו בספירת העמר, מתחילים מתיקון החסד בכוונה להגיע לתכלית, למלכות ולמלכות שבמלכות – "מלכותך מלכות כל עולמים", וד"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה