פרשת וירא

וירא

א. וירא אליו יהוה באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום: וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו...

על המלים "והנה שלשה אנשים" מפרש רש"י: "אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות. תדע לך שכן כל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים ויאכלו ויאמרו אליו ובבשורה נאמר ויאמר שוב אשוב אליך ובהפיכת סדום הוא אומר כי לא אוכל לעשות דבר לבלתי הפכי ורפאל שרפא את אברהם הלך משם להציל את לוט הוא שנאמר ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר המלט על נפשך למדת שהאחד היה מציל".

ובגמרא (בבא מציעא פו, ב): "מאן נינהו שלשה אנשים מיכאל וגבריאל ורפאל, מיכאל שבא לבשר את שרה רפאל שבא לרפא את אברהם גבריאל אזל למהפכיה לסדום והא כתיב ויבאו שני המלאכים סדומה בערב דאזל מיכאל בהדיה לשזביה ללוט דיקא נמי [דכתיב] ויהפוך את הערים האל ולא כתיב ויהפכו שמע מינה".

ובתוספות שם: "'ההוא דאתא לשזביה ללוט'. ותימה דאמרינן בבראשית רבה (פרשה נ) דאין מלאך אחד עושה שתי שליחות ויש לומר דכאן לא עשה מיכאל בשליחות אחת כי אם מעשה אחד שבישר את שרה וכשהלך משם לסדום אז הותחלה שליחות אחרת ודוקא במקום אחד אין עושה ב' שליחות ובב"ר (שם) יש שרפאל בא להציל את לוט ורפואת אברהם אינה נזכרת ואפילו בא כמו כן לרפואת אברהם חשיב הכל שליחות אחת דרפואה והצלה ענין אחד הוא. הקשה הר"ר אלחנן הא משמע לישנא דקרא ששניהם הצילוהו כדכתיב (בראשית יט) ויחזיקו האנשים בידו וכתיב ויוציאוהו ויניחוהו מחוץ לעיר וכתיב בתריה שאמר ליה מלאך שבא להפוך את סדום כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה, ויש לומר ששניהם הוציאוהו חוץ לעיר ומיכאל הלך עמו עד צוער וגבריאל היה מצוה אותו למהר".

נמצא שרש"י על החומש סובר כדעת המדרש (שרפאל הוא המציל) החולקת על דעת הגמרא (שמיכאל הוא המציל). בפירוש גור אריה על התורה מסביר המהר"ל את שתי השיטות:

"הלך להציל את לוט. וקשה והלא אין מלאך אחד עושה שתי שליחות, ויש אומרים דלאחר שגמר שליחותו יכול לעשות שליחות אחרת. וזה אינו, דאם כן בתרי סגי - לרפאות אברהם [ולבשר את שרה] וילכו משם לעשות שניהם שליחות אחרת. ויש מתרצין דרפואה והצלה חדא מלתא היא. וקשה דבגמרא דידן אמרינן שמיכאל שבישר את שרה היה הולך להציל את לוט, ולא שייך למימר כי בשורה והצלה חדא מילתא. ונראה כי מיני השליחות הם ג', שלא יוכל האחד לעשות שליחות חבירו; האחד - הוא טובה גמורה לעשות חסד, והשני - לעשות דין ורעה גמורה לאבד ולהשמיד, והשלישי - כמו ממוצע בין שניהם, ולקיים כל דבר שיהיה מקוים כמו שהוא דרך הנהגת העולם. והשתא לבשר את שרה ליתן לה בן - שהוא חסד גמור ליתן לעקרה בן - היה מלאך אחד. ולהפוך את סדום - היה מלאך אחר, שהוא אבוד וכליון לגמרי. ולרפאות את אברהם שיוכל לחיות - הוא מלאך אחר, שזה אין טובה ואין רעה, רק שיהיה עומד קיים כמו דרך העולם. ומפני שאלו דברים אינם זה כמו זה, ולפיכך אין מלאך אחד עושה שתי שליחות, שאין זה שייך לשליחותו של זה. ולפיכך המלאך שריפא את אברהם הלך להציל את לוט, מפני שהצלה גם כן היא עמידת האדם בחייו, ואינו חסד ואינו גם כן אבוד וכליון. וגמרא דידן סובר שמיכאל הלך להציל את לוט, וכן ראוי לומר, מפני שלוט היה ניצול בשביל זכות של אברהם, כדכתיב ויזכור את אברהם וגו', וגבי אברהם היה חסד ומתנה להציל את לוט בשבילו, שהרי לא נחשב לו הצלת לוט - קיום. ועוד נראה לומר דלעולם נקרא חסד מה שהציל את לוט, דסבירא לן דלוט כיון דלא היה ראוי להיות ניצול - וכל שאר המקומות נהפכו והוא לבד ניצול בזכות אברהם - וכן אמר לוט בעצמו ותגדל חסדך עלי להחיות נפשי, שהרי כל שאר מקומות נהפכו, אין זה רק חסד גמור. וכן מה שבשר את שרה להיות לה ולד גם כן - אין ראוי שיהיה לזקינה וזקן חסד כזה, ולפיכך חסד גמור, ומיכאל שבישר את שרה, שהוא מלאך של חסד, הלך להציל את לוט, מפני שלוט היה רשע רק בזכות אברהם ניצול, ולפיכך חסד גמור הוא גם כן. אבל רפאל שריפא אין זה מקרי חסד, כיון שראוי להיות נרפא. אבל הב"ר תולה הדבר כמו שאמרנו, מפני שהצלה דומה לרפואה, לפי שהצלה הוא להציל מן הפורענות גם כן, לפיכך אמר שרפאל הציל את לוט, לאפוקי מיכאל שבישר את שרה הוא ליתן בן במתנה, ובהא פליגי".

והנה ידוע שבלשון הקבלה שלשת המלאכים – מיכאל, גבריאל, רפאל – הם כנגד שלוש מדות הלב העיקריות – חסד, גבורה, תפארת. והם גם כן בחינות אבותינו הקדושים: אברהם, יצחק, יעקב. הסיפור שפותח את פרשתנו הוא סיפור בשורת שרה שעתידה להוליד בן לאברהם – "בשורת שרה" – והמלאך המבשר (לכל הדעות) הוא המלאך מיכאל, המלאך המליץ טוב וה"שר" (משמעות שמה של שרה אמנו) של עם ישראל (גם מלשון שררה). והוא המלאך המכוון כנגד אברהם (ושרה) עצמו, המלאך המגלה את כח האין סוף (כח ההולדה) באבינו ואמנו הראשונים שהיו עקרים מצד הטבע. אין לך חסד חנם יותר מגילוי כח האין סוף בכלי מוגבל. השחתת סדום נפעלת על ידי המלאך גבריאל, מלאך הגבורה, כנגד יצחק אבינו – "יצחק ירנן" "באבוד רשעים רנה". השרש "רפא" של המלאך רפאל הוא צירוף "פאר" – מדת התפארת (מדת הרחמים, הממצעת בין מדת החסד ומדת הדין) – מדתו של יעקב אבינו.

כל האבות כלולים ב(כח ההולדה של)אברהם אבינו, שמזה נבין שבעצם שלח ה' לאברהם כאן מעין גילוי של שרש נשמת עצמו (בזכות ברית המילה) ושל יצחק ויעקב – "כי ביצחק [ולא כל יצחק, אלא דווקא ביעקב בן יצחק] יקרא לך זרע".

והרמז ששלשת המלאכים הם הם גילויי שרשי נשמות שלשת האבות (שעל כן נקראו כאן "אנשים", מה שאין כן אצל לוט נקראו "מלאכים", ודוק) הוא על פי הכלל שסימן מובהק להשלמה והקבלה נכונה הוא מספר ריבוע, והנה: אברהם יצחק יעקב מיכאל גבריאל רפאל = 1296 = 36 בריבוע = 6 בחזקת 4 (6 כנגד 6 השמות עצמם)!

ב. ראינו שאברהם יצחק יעקב מיכאל גבריאל רפאל = 1296 = 36 בריבוע = 6 בחזקת 4. 36 = לאה, שילדה ליעקב 6 בנים. ששת בני לאה הם כנגד ו קצוות, שש מדות הלב. וכן ששת השמות הנ"ל הם כנגד הו"ק: אברהם יצחק יעקב כנגד חסד גבורה תפארת כנ"ל ומיכאל גבריאל רפאל כנגד נצח הוד יסוד. ורמז: ראשי התבות של שלשת המלאכים מיכאל גבריאל רפאל = 243 (3 בחזקת 5) = נצח הוד יסוד!

המלאכים הם בעצם שלוחי המקום ב"ה, כל מלאך למשימה מסוימת (פירוש המלה "מלאך" הוא "שליח"), ועל כן אין מלאך אחד עושה שתי שליחות. והגם שהסברנו לעיל ששלשת המלאכים ששלח ה' לאברהם הם הם כנגד עיקרי המדות חג"ת שכנגד האבות עצמם, כאן אנו מעמיקים להבחין שענינם המיוחד של המלאכים הוא להוציא כל דבר מן הכח אל הפועל, לשמש כענפי המדות העיקריות, נה"י. הנשמה זוכה להוציא את הטמון בה מן הכח אל הפועל על ידי גילוי שרשה דווקא. על ידי גילוי הכתר נמשכים ומתגלים נה"י חדשים (משרשם בחג"ת, מקור המלאכים כנ"ל), כידוע בכתבי האריז"ל ובחסידות בכוונת "אל עליון [כתר] גומל חסדים טובים קונה הכל וזוכר חסדי אבות... [נה"י]". חוץ מראשי התבות (ש= נצח הוד יסוד כנ"ל), מיכאל גבריאל רפאל = 415 = מעשה, "המעשה הוא העיקר"!

והנה, שלוש המדות העיקריות: חסד גבורה תפארת = 1369 = 37 בריבוע. ביחד עם 1296, 36 בריבוע (6 השמות הנ"ל ששרשם בחג"ת), 2665 היינו "מספר ההשראה" של 37! והוא עולה יה הוי' (41; "ביה הוי' צור עולמים") פעמים שם אדנ-י (65), בסוד הכתוב בסמוך "ויאמר אדנ-י... אל נא תעבר מעל עבדך", שיש בזה שני פירושים (רש"י), או לגדול שבמלאכים (מיכאל) אמר (אדנ-י הוא ההפרש בין גבריאל לרפאל, מכחו של מיכאל, בסוד "כי ביצחק יקרא לך זרע", וד"ל), או שהוא שם קדוש וביקש מה' להמתין לו עד שיכניס אורחים (וראה עוד בסוד שם זה לקמן).

והנה, רש"י מדייק להביא את המלאכים לפי סדר הספירות חג"ת (שהוא סדר האבות), אף על פי שאין זה הסדר שבו אירעו הדברים במציאות, שהרי רפואת אברהם (רפאל), שאינה מוזכרת בפירוש בתורה (עיין גור אריה), קדמה לבשורת שרה (מיכאל), וכן הצלת לוט (רפאל, לשיטת רש"י) להפיכת סדום (גבריאל), ואילו בדברי רש"י הסדר הוא: "אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם... ובבשורה נאמר... ובהפיכת סדום הוא אומר... ורפאל שרפא את אברהם הלך משם להציל את לוט הוא שנאמר...", לפי הסוד של סדר הספירות חג"ת דווקא!

הסוד של סדר המציאות הוא דעת הנעלם (רפואת אברהם), חסד (בשורת שרה), דעת המתפשט, נשמת התפארת (הצלת לוט), גבורה (הפיכת סדום). בדעת המתפשט נופלת המחלוקת בין המדרש (ורש"י) לבין הגמרא, לשיטת המדרש עיקרה תפארת (בהיותה נשמת התפארת), רפאל, אך לשיטת הגמרא עיקרה חסד (בהיותה ברא בוכרא שעיקרו חסד), וד"ל.

ג. והנה, הכל נכלל בסוד שרה אמנו דווקא:

מיכאל בא לבשר את שרה (והוא שרש ועיקר שליחות כולם, ודוק), רפאל בא לרפאות את אברהם (ומה שאחר כך הציל את לוט הוא "חסד לאברהם" כנ"ל בדברי המהר"ל) וגבריאל בא להפוך את סדם.

מיכאל – שרה; רפאל – אברהם; גבריאל – סדם = 1515 = שרה שרה שרה!

שרה (505) = 5 פעמים מיכאל (101). נמצא ש-1515 הנ"ל = 15 פעמים מיכאל.

ישראל (541) הוא המספר הראשוני מיכאל (101)! [יש לציין שהשם ישראל הוא על משקל שם של מלאך, שנגמר ב"אל". וכן יעקב קבל את השם ישראל לאחר שהתגבר על מלאך, סמאל, שרו של עשו, "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל". יכולת ההתגברות של יעקב על שרו של עשו באה על ידי התכללות כחו של גבריאל בכחו של מיכאל. לאחר מכן, כשזרחה לו השמש לרפאותו מצלעתו, בא והצטרף המלאך רפאל.]

ישראל – לשון שרה כנ"ל = 541 = שרה לאה (אם ששת הבנים כנ"ל). נמצא שבין ישראל (יעקב) ללאה אשתו יש 5 פעמים מיכאל. אבל בין ישראל (541) לרחל (238) אהובתו יש 3 פעמים מיכאל!

בעבודת ה' יתברך, סוד מיכאל, 101, הוא ענין "עובד אלקים", כמבואר בתניא פרק טו: "... ובזה יובן מ"ש בגמרא דעובד אלהים היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד ולא עבדו היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים לבד והיינו משום שבימיהם היה הרגילות לשנות כל פרק מאה פעמים כדאיתא התם בגמרא משל משוק של חמרים שנשכרים לעשר פרסי בזוזא ולאחד עשר פרסי בתרי זוזי מפני שהוא יותר מרגילותם. ולכן זאת הפעם המאה ואחת היתרה על הרגילות שהורגל מנעוריו שקולה כנגד כולן ועולה על גביהן ביתר שאת ויתר עז להיות נקרא עובד אלהים מפני שכדי לשנות טבע הרגילות צריך לעורר את האהבה לה' ע"י שמתבונן בגדולת ה' במוחו לשלוט על הטבע שבחלל השמאלי המלא דם הנפש הבהמית שמהקליפה שממנה הוא הטבע וזו היא עבודה תמה לבינוני. או לעורר את האהבה המסותרת שבלבו למשול על ידה על הטבע שבחלל השמאלי שזו נקרא ג"כ עבודה להלחם עם הטבע והיצר ע"י שמעורר האהבה המסותרת בלבו משא"כ כשאין לו מלחמה כלל אין אהבה זו מצד עצמה נקראת עבודתו כלל".

מתבארות כאן שתי דרגות ב"עובד אלקים": לשלוט על הטבע על ידי התבוננות בגדולת ה' המעוררת את האהבה לה' או למשול על הטבע על ידי שמעורר את האהבה המסותרת בלבו. והן כנגד ה"עובד אלקים" בדרגת עולם הבריאה וה"עובד אלקים" בדרגת עולם היצירה (בעולם העשיה נקרא "לא עבדו") כנודע. והן שתי בחינות של המלאך מיכאל (פולחנא דרחימותא), מיכאל דבריאה ומיכאל דיצירה. מיכאל מיכאל = רב – רב ושליט (רב ושליט = גבריאל רפאל, שנכללו במיכאל!), שלטון על הטבע על ידי יגיעת ההתבוננות בעולם הבריאה וממשלה על הטבע על ידי מלחמת היצר בעולם היצירה, וד"ל.

המאה פעמים של הרגילות (סוד תיקון עולם העשיה), שהן שלימות בפני עצמן, הן בסוד מיכל בת שאול, אשת דוד המלך (שלעתיד לבוא תלד לו משיח בן דוד, כמבואר במ"א). (דוד) צריך להאיר בה את סוד ה-א, ואזי הופכת מיכל למיכאל שר ישראל, כהנא רבא המקריב ומעלה את נשמות הצדיקים – "ועמך כולם צדיקים" – מעולם הבריאה להכלל בעולם האצילות, וד"ל.

והנה, בשיר השירים מצאנו רמז נאה למיכל-מיכאל: "מי יתנך כאח לי", ראשי תבות מיכל, ועם ה-א של אח – מיכאל! נמצא שכחו של מיכאל, סוד הפעם המאה ואחד (לשון אח ואחות כנודע), להשרות רגש של אחוה (אברהם הוא דור האחוה לבריאת העולם, מבין אדם חוה דורות של כל התנ"ך, מאדם וחוה ועד ל"ענני שבעה", כמבואר במ"א, ודוק) בין החתן והכלה העליונים – הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. וכך ראוי למלאך האהבה, שבא לבשר לשרה שתלד בן לאברהם (שאמר לה "אמרי נא אחתי את"), "אברהם אוהבי". שאר האותיות של "מי יתנך כאח לי" רומזות ליחוד השלם של יהוידע יהושבע, עיקר הזיווג שבבחינת אחוה בתנ"ך (יהו יהו בסוד אהיה אשר אהיה, וידע שבע סוד יעקב רחל לאה, וד"ל). והוא סוד אב אם בן בת, קיום מצות פרו ורבו, מצוה רבה, כנגד ד אותיות דם הוי' ב"ה כנודע (וכן הוא דומם צומח חי מדבר, כנגד ד אותיות הוי' מלמטה למעלה, הכל תחת שליטתו של מיכאל). נישואי מיכל – מי יתנך כאח לי – לדוד עולה תריג, משה רבינו, נשמת משיח בן דוד.

ד. השם מיכאל מופיע 13 (אחד, אהבה: "אחד היה אברהם"; "אברהם אוהבי") פעמים בתנ"ך, 3 פעמים כמלאך (בדניאל; דניאל מיכאל = דוד בריבוע) ו-10 פעמים כאדם (הפעם הראשונה, הכל הולך אחר הפתיחה, בפרשת מרגלים: "למטה אשר [אהבה פעמים מה] סתור בן מיכאל [אהבה פעמים סג, אחדות פשוטה!]"). מלאך = המשולש של 13 (אדם = המשולש של 9, אח של אחד; יחד = 136, המשולש של 16, ודוק), הרי שמיכאל – מלאכי – הוא מלאך סתם, המגלם בעצמו את כח האהבה, כח המשיכה והרגשת האחוה כנ"ל. מבין 13 ההופעות של השם מיכאל, יש 10 פעמים "מיכאל" ו-3 פעמים "ומיכאל" = 1331 = 11 בחזקת 3 (= משיח במספר קדמי).

[גבריאל מופיע פעמיים בתנ"ך (בדניאל; מיכאל גבריאל דניאל, ראשי תבות מגד, עולה טוב פעמים הוי' ב"ה), כמלאך; רפאל מופיע פעם אחת, כאדם. נמצא שהשם מיכאל דווקא מחבר עליונים ותחתונים, ודוק. יג פעמים מיכאל, ב פעמים גבריאל, רפאל (טז שמות, ד בריבוע) עולה שלימות של מו, אליה (הנקודה האמצעית של מלאך!) בריבוע!]

מספר דניאל לומדים שמיכאל הנו השר של ישראל. גבריאל, בדברו לדניאל, מזכיר את מיכאל שלוש פעמים ומתארו פעם ראשונה "מיכאל אחד השרים הראשנים" (= 1275, המשולש של 50), פעם שניה "מיכאל שרכם" ופעם שלישית "מיכאל השר [אותיות שרה אמנו, שרה = ה פעמים מיכאל, כנ"ל] הגדול [העמד על בני עמך]" = 2590 = 70 פעמים 37 כמבואר לקמן. ראשי התבות: מאהה מש מהה = אמת = 21 (אהיה) בריבוע (יש כאן 42 אותיות = 2 פעמים 21, ודוק). שלוש הפעמים האלו היינו התכללות שלשת המלאכים, מיכאל גבריאל רפאל, במיכאל עצמו (שלשה אנשים = 1036 = 28 פעמים 37 כדלקמן; 1036 = 2 פעמים 518, 2590 = 5 פעמים 518, ודוק).

מיכאל בא לבשר לאברהם ושרה בן. ביחד, אברהם מיכאל שרה = 854 = "יברכך הוי' וישמרך", הברכה הראשונה של ברכת כהנים (כנגד אברהם, כנודע ששלוש הברכות מכוונות כנגד שלשת האבות), ופירשו חז"ל: "'יברכך' בבנים, 'וישמרך' בבנות". ראשי תבות אברהם מיכאל שרה (ג אמות אמש) = "מגן אברהם".

למיכאל יש כמה רמזי נוטריקון:

"מי כמכה באלם הוי'", בשירת הים.

"מי כמוך עם נושע בהוי'" – "אין כאל ישרון", בברכת משה לכל ישראל.

"מי אל כמוך...", התיקון הראשון של יג מדות הרחמים של מיכה (שכנגד "אל", תחילת יג מדה"ר דמשה).

אבל הרמז העיקרי הוא:

מיכאל נוטריקון "מי כהוי' אלהינו", בפרק הראשון של פרקי הלל בתהלים. שאר האותיות הן: הוי' הינו = 97 = מהיטבאל (היטב = הוי'; מאל = הינו, יונה), סוד יחוד מה ו-בן, זיווג זו"ן כנודע. "מי כהוי' אלהינו המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמים ובארץ [סוד השותף השלישי בהולדה על ידי איש ואשה]... מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללו-יה". עקרת הבית הראשונה היא שרה אמנו, שזכתה ללדת את יצחק – "צחק עשה לי אלהים וגו'", "אם הבנים שמחה".

ה. במלבי"ם בפירושו לדניאל (על הפסוקים שבסוף פרק י, דברי גבריאל לדניאל: "ויאמר הידעת למה באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם שר פרס ואני יוצא והנה שר יון בא. אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם") מסביר את כחו-ענינו המיוחד של המלאך מיכאל, שכאן, בתחילת פרשת וירא, בא לבשר לשרה את לידת יצחק:

"'כי אם מיכאל שרכם' - שהוא בעצמו מצד שהוא שר ישראל יוכל להשגיח שלא יכלו ישראל ולהושיע בדרך נסיי שלא באמצעות המלך ונצחון השר שלו להפך לבבו לטוב, רק על ידי נס ופלא, שבעת שישראל עומדים בצרה גדולה וקרובים אל הכליון יתעורר שר ישראל מצד ההשגחה הנסיית כמ"ש בתחלה".

מיכאל, אם כן, פועל בדרך נסי, לגמרי למעלה מדרך הטבע. מתוך הקשר הענין נבין שגבריאל פועל בדרך הטבע, שהרי מדתו מדת הדין (הגם שמשתדל בכל כחו להביא לנצחון ישראל נגד שרי אומות העולם). ומכאן נסיק שרפאל, שכנגד התפארת, המדה הממצעת בין מדת החסד (מיכאל) לבין מדת הדין (גבריאל), פועל בדרך נס המלובש בטבע. והדברים עולים יפה עם דברי המהר"ל הנ"ל:

"ונראה כי מיני השליחות הם ג', שלא יוכל האחד לעשות שליחות חבירו; האחד - הוא טובה גמורה לעשות חסד, והשני - לעשות דין ורעה גמורה לאבד ולהשמיד, והשלישי - כמו ממוצע בין שניהם, ולקיים כל דבר שיהיה מקוים כמו שהוא דרך הנהגת העולם. והשתא לבשר את שרה ליתן לה בן - שהוא חסד גמור ליתן לעקרה בן - היה מלאך אחד. ולהפוך את סדום - היה מלאך אחר, שהוא אבוד וכליון לגמרי. ולרפאות את אברהם שיוכל לחיות - הוא מלאך אחר, שזה אין טובה ואין רעה, רק שיהיה עומד קיים כמו דרך העולם. ומפני שאלו דברים אינם זה כמו זה, ולפיכך אין מלאך אחד עושה שתי שליחות, שאין זה שייך לשליחותו של זה".

מובן שגבריאל (מין השליחות השניה, בלשון המהר"ל) אינו עושה דין ללא דין אמת וצדק, אינו מאבד ומשמיד את הרשעים עד שתתמלא סאתם, כמו שהיה אצל סדום ועמורה. הלא גבריאל הוא סוד "צלם אלהים", שבו נברא האדם, על פי מחשבתו הראשונה של הבורא יתברך לברוא את העולם במדת הדין – "עם סביביו נשערה מאד" – לדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ('לצלם' כל אחד במדת אלקים). כאשר העולם מונהג במדת הדין צריך כל אחד ואחת להתגבר מאד להיטיב את דרכיו, על מנת להנצל מעונש. התגברות זו באה מכחו של המלאך גבריאל. בעבודה, גבריאל הוא הכח לעשות אתכפיא – "איזהו גבור הכובש את יצרו" (ומה שנתבאר לעיל שמיכאל הוא סוד הפעם המאה ואחד, היינו על ידי התכללות גבריאל במיכאל בהתגברות מדת האהבה של מיכאל כנ"ל).

רפואת החולה, שעל ידי רפאל, הוא אכן נס המלובש בדרך הטבע, אם כי שהוא נראה כ"קיום כל דבר שיהיה מקוים כמו שהוא דרך הנהגת העולם" (כלשון המהר"ל הנ"ל). הרי מצד טבע בריאת העולם "כל הוה נפסד", מה שאין כן ברפואת החולה (גם כשמדובר ברפואה קלה יחסית, כמו רפואת אברהם כאן, ביום השלישי למילתו, בהיותו כואב), ודוק.

הצד השוה לנלמד מדברי המלבי"ם ולכתוב בדברי המהר"ל הוא ששלשת המלאכים הנם שלשת סוגי הנהגה – באיזו דרך ה' מנהיג את העולם – ימין שמאל ואמצע, חסד דין (גבורה) ורחמים (תפארת), מדת אברהם מדת יצחק ומדת יעקב, כאשר הנהגת החסד הגמור, הנס שלגמרי מעל לטבע, מיוצגת על ידי המלאך מיכאל דווקא. לפי זה, הנהגת מדת התפארת, המיוצגת על ידי המלאך רפאל, היא פחותה בעצמתה (וממילא ביכותלה לגלות את חבת ה' לעמו ישראל) מהנהגת מדת החסד.

דבר זה מתאים עם המבואר בספה"ק שבשרש העליון, בעולם האצילות (עולם שכולו אלקות, אין עוד מלבדו) סוד ה"שלשה אנשים" שנתגלו לאברהם הם שלשה שמות קדושים של ה' יתברך, שם הוי' (חסד, נס גמור, כמבואר בשער היחוד והאמונה בתניא), שם אלקים (דין, אלהים בגימטריא הטבע), שם אדנ-י (שם ה' שנתגלה כאן על ידי אברהם אבינו), כח האדון לשמור ולקיים את מלכותו (סוד "לעולם ה' דברך נצב בשמים", כתר מלכות בתפארת ז"א), שהרי "אין מלך בלא עם".

וכל זה לאפוקי מאמונת השילוש ר"ל, כמפורש באבן עזרא על פתיחת פרשתנו: "וירא אליו הוי'": "'וירא'. הנה קצת אמרו כי השם ג' אנשים, הוא אחד והוא ג' ולא יתפרדו. והנה שכחו ויבאו שני המלאכים סדומה". באמת, לכל ספירה בעולם האצילות יש שם קדוש המשקף הנהגה אלקית מסוימת, אלא חלילה לומר שהוא אחד והוא עשר (או כל מספר שהוא), שהרי "אנת הוא חד ולא בחושבן [עשר הספירות]" ובמקום שנמצא "איהו" – "איהו וחיוהי חד, איהו וגרמוהי חד", הכל אחדות אמיתית, שלמעלה מתפיסת השכל האנושי (כמבואר ברמב"ם לגבי הוא חייו ודעתו, וכמבואר בדא"ח שדבריו צודקים בעולם האצילות).

לידת יצחק, בקדושה וטהרה מאברהם ושרה, תלויה בתכלית הבירור של כל האמונות הכוזבות שיש בעולם, גם בדקות שבדקות. הרי מאברהם עתידים לצאת שלשה עמים: ישראל, אדום, ישמעאל (שכבר נולד מהגר, אלא שגם אחר בשורת לידת יצחק משרה אומר אברהם "לו ישמעאל וגו'", ועד שה' מאשר את דברי שרה דווקא – "שמע בקולה" – "כי ביצחק [ולא כל יצחק, אלא יעקב דווקא] יקרא לך זרע"). הרי גם את ישמעאל ריפא ה' (באמצעות רפאל), ממחלה יותר קשה מאשר זו של אברהם. ובריבוי ההשתלשלות, שייך גבריאל לאדום (גבורה). אבל רק על ישראל נאמר: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", וד"ל.

ו. והנה מצינו שלוש פעמים "שלשה אנשים" בתנ"ך:

"... והנה שלשה אנשים נצבים עליו...".

"הבו לכם שלשה אנשים לשבט ואשלחם ויקמו ויתהלכו בארץ..." (יהושע יח, ד).

"... ומצאוך שם שלשה אנשים עלים אל האלהים בית אל..." (שמואל א י, ג).

הסברנו לעיל ששלשת האנשים שנשלחו לאברהם כלולים כולם במיכאל (שכנגד אברהם, חסד, בפרט; המלאך של יעקב, רפאל, נשלח לרפאות את גופו – "תפארת גופא"). שלשת האנשים של יהושע שנשלחו לכתוב את גבולות הארץ היינו כנגד חג"ת כפי שנכללו בספירת הגבורה, גבריאל (כפי שנשלח גבריאל ליחזקאל למסור לו את מדות המקדש כו'; כל מדידה והצבת גבול היא בכח הגבורה המדייק בצמצום). שלשת האנשים שפגש שאול (כפי נבואת שמואל) "עלים אל האלהים", שנתנו לו "שתי לחם", הם כנגד חג"ת כפי שהם כלולים בספירת התפארת, שבשליש העליון שלו הוא עולה אל האלקים בהתפשטות הגשמיות (של תפארת גופא – הרגשת היש בשני שלישיו התחתונים ["שתי לחם"], סוד עץ הדעת טוב ורע; החסד המכוסה ביסוד אמא שבשליש העליון של התפארת הוא סוד עץ החיים שאין שם הרגשת היש).

נמצא שיש כאן התכללות של שלוש פעמים שלוש – מספר האותיות של "שלשה אנשים".

שלשה אנשים = 1036 = 28 פעמים 37 = "וישלח ישראל מלאכים", והם, בשרשם, שלשת האנשים-מלאכים שנשלחו אל אברהם. אצל אברהם הם היו מלאכים ממש, אצל יהושע ושאול היו אנשים, בשר ודם, אך בסוד התלבשות (במציאות, שלשה אנשים דיהושע) והתפשטות (מן המציאות, שלשה אנשים דשאול). המספר 37 (הבל, יחידה וכו', מספר סגולי ביותר במעשה בראשית ובכל התורה כולה) עולה מיכאל גבריאל רפאל במספר קטן! בצירוף ל-28 (כח, המשולש של 7), 65 היינו הערך של שם אדנ-י הנ"ל.

ה"שלשה אנשים" של יהושע היו באמת שלשה לכל אחד משבעת השבטים שטרם כבשו את נחלתם בארץ (רש"י). נמצא שסך הכל יש לנו ט – ג פעמים ג – "שלשה אנשים" – זך אנשים, ג בחזקת ג!

ב"שלשה אנשים" של אברהם נאמר "נצבים עליו". בשלשה של יהושע נאמר "ויקמו ויתהלכו בארץ". בשלשה של שאול נאמר "עלים אל האלהים". הכל = 1512 = זך (ג בחזקת ג) פעמים ה"יהלום" של ז! 1512 = ג פעמים נצבים ויקמו עלים! בעבודת ה', יש כאן סדר של ביטול (נצבים), רצון (ויקמו [ויתהלכו בארץ]), תענוג-אמונה (עלים אל האלהים), ודוק.

ז. מי הציל את לוט? הגמרא אומרת שמיכאל הציל את לוט, ואילו המדרש (ורש"י) אומר שרפאל הציל את לוט. הרי "אין מחלוקת במציאות", וחייבים לומר ש"אלו ואלו דברי אלקים חיים".

והביאור: לשם מה ניצל לוט? ראה הקדוש ברוך הוא שעתידות לצאת ממנו שתי פרידות טובות, רות המואביה (אשת בעז, אם עובד אבי ישי אבי דוד) ונעמה העמונית (אשתו של שלמה המלך, אם רחבעם), שמהן יוצא משיח. ויש לומר שמיכאל בא להציל את שרש רות שבלוט ואילו רפאל בא להציל את שרש נעמה שבלוט, וכדלקמן.

כמה רמזים נאים:

רות = ו פעמים מיכאל, דהיינו מיכאל "פנים ואחור" (מיכאל יכאל כאל אל ל מ מי מיכ מיכא מיכאל).

מיכאל רות רפאל נעמה = 1183 = 7 פעמים 13 בריבוע (ראשי התבות = 10 פעמים 7 בריבוע)!

בעז רות שלמה נעמה = 1225 = 35 בריבוע = 49 (7 בריבוע) במשולש = "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר" (ודרשו חז"ל שמי עם יה שסה, זכרי עם וה רמח. שסה רמח = תריג, הנקודה האמצעית של "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר"!).

לפי הסוד, השרש של מואב הוא בחכמה (של ה"לעומת זה"; מואב – מאב, פרצוף אבא) ואילו השרש של עמון הוא בבינה (סוד הנועם העליון, אמא). וכן, שרש מיכאל, ההנהגה הנסית שלגמרי למעלה מדרך הטבע, הוא באבא (סוד "הוי' בחכמה"), ואילו שרש רפאל, ההנהגה של נסים המלובשים בדרך הטבע הוא באמא (סוד "אלהים חיים ומלך עולם" בבינה). בבינה נאמר: "ולבבו יבין ושב ורפא לו".

הרי הבכירה פרסמה ה"נס", לא כן הצעירה שהצניעה מעשיה. וכן בתורה, פעולת רפאל לרפאות את אברהם מוסתרת ומוצנעת, אינה כתובה בפירוש בתורה, רק בדברי חז"ל. וכן האגדה המופלאה של נשואי שלמה ונעמה איננה כתובה בתנ"ך, רק בדברי חז"ל. [רפאל נעמה = רחל רחל, האם הצנועה; ההפרש ביניהם = עולם, לשון העלם.]

נמצא שמדת רפאל היא מדת הצניעות, "הצנע לכת", שמכאן נלמד שצניעות יפה לרפואה, בגשמיות וברוחניות – "שבתי בבית ה' [בגשמיות] לחזות בנעם ה' [ברוחניות]", וד"ל. מבואר בחסידות שיש שלש מדות בצניעות (בחינת בעל סוד): א. שכולם מרגישים שיש לו סוד. ב. שרק הוא יודע שיש לו סוד. ג. שגם הוא לא יודע שיש לו סוד, שהסיח את דעתו ממנו לגמרי, ובכך יצליח לשמור עליו גם תחת אילוץ לגלותו, אך בשעת הצורך יוכל לקרוא לו להתגלות מתחום הלא-מודע למודע. וכך בענין הצניעות המסוגלת להמשיך רפואה, ודוק ותשכח.

מדברי התוספות הנ"ל "ויש לומר ששניהם הוציאוהו חוץ לעיר ומיכאל הלך עמו עד צוער וגבריאל היה מצוה אותו למהר" נלמד שמדת מיכאל היא לגמור כל מצוה שמתחיל – "המתחיל במצוה אומרים לו גמור", ומדת גבריאל להאיץ ולמהר בעשית המצוה – "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה".

הנחישות למהר בעשית המצוה באה מהבהירות שאכן זו מצוה גדולה וחשובה עד מאד. גבריאל הוא המלמד אדם דעת (כידוע אצל יוסף ודניאל), הוא המברר את סוד עץ הדעת טוב ורע להבדיל בין הטוב והרע (בספירת הגבורה, שרש גבריאל, נמצא המתיבתא דרקיעא, הדן ומברר את כל דיני התורה).

ומכאן נבין לעומק את דברי אדמו"ר הזקן בהקדמה לספר התניא קדישא (אודות סגולת הספר):

"כי בהן ימצא מרגוע לנפשו [רפאל] ועצה נכונה [בירור עץ הדעת] לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה' [גבריאל] ונכון יהיה לבו בטוח בה' גומר בעדינו [מיכאל]".