ב. והנה, בהמשך למצות "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך", לפני פרשת המלך (כעין מעבר מ"שפטים ושטרים וגו'" לפרשת המלך), נאמר (פרשיה פתוחה בת ששה פסוקים):
"כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר הוי' אלהיך בו. ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר הוי' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן העמד לשרת שם את הוי' אלהיך או אל השפט ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל. וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד".
פה מופיעה דמות חדשה (לפני השופט) – הכהן ("ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט... לבלתי שמע אל הכהן... או אל השפט..."). צריך לומר שדמות זו, המשמשת כאן בתפקיד של "יורו משפטיך ליעקב" (הגם שעל פי פשט הופעתו כאן של קשורה למה שנאמר כאן "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר הוי' אלהיך בו", וגם בהמשך מתואר הכהן כ"העמד לשרת שם את הוי' אלהיך") חשובה (גם) על מנת לחבר בין ה"שפטים" של ריש פרשתנו לבין המלך, המופיע בסמוך.
ובנוגע לדין הרוצח שבהמשך הפרשה – "וזה דבר הרצח וגו'" – הלא עיקר תפקיד המלך (עיקר עשית המשפט המסור בידו של המלך) הוא לשמור את נתיניו מפגיעה בנפש (כמו שכותב הרמב"ם בהלכות רוצח, ושלשם כך יש למלך רשות לענוש בהוראת שעה וכו'). אך דווקא דין זה קשור באופן מיוחד לכהן הגדול, שעל הרוצח בשגגה לשבת בעיר מקלטו "עד מות הכהן הגדל" (כמבואר בפרשת מסעי). וכמובן שדין זה קשור לשופטים שבדור, ודווקא כאן (בפרשת מסעי) נאמר "ושפטו העדה... והצילו העדה...", שמכאן נלמדו דינים כלליים ביחס לכל מערכת המשפט. נמצא שדווקא דין זה מחבר יחד את שלש הדמויות המופיעות בפרשתנו – מלך, כהן, שופט.
הכהן צדק הוא "מלאך הוי' צבאות" אשר "תורה יבקשו מפיהו". או שהוא שופט בעצמו או שהוא משמש כמקור ההשראה לשופטים. הכהן הוא מצד החסד, בחינת אברהם אבינו עליו נאמר "אתה כהן לעולם". השופט הוא הדיין השייך בעצם למדת הדין, מדתו של יצחק אבינו – "פחד יצחק". הבית דין של מעלה יושב בהיכל הזכות, היכל הגבורה כנודע (בקדושה, גם הגבורה מהפכת תמיד לזכות, ועל כן היכל המשפט העליון נקרא היכל הזכות. עצם הנטיה, הרצון, לזכות היינו החסד שבגבורה, אך ההארה למצוא-לזהות [על דרך נבואת משה באספקלריא המאירה – "זה"] את נקודת הזכות בעומד למשפט כדי לזכותו בפועל ממש, באה מחסד הכהן צדק, וכפי שיתבאר תיכף). יחוד הכהן והשופט, הארת הכהן בשופט, הוא כדי "לאכללא שמאלא בימינא", להוציא לאור-כי-טוב (דיום אחד של מעשה בראשית, יום החסד) משפט. בנין המלכות הוא אכן מן הגבורות, אך תכלית המלכות היא להרבות חסד בעולם – "חסדי דוד הנאמנים". שרש המלכות הוא ב[אחורי] תפארת ז"א (סוד "לעולם הוי' דברך נצב בשמים" לפי פירוש האריז"ל), מדת יעקב אבינו – "ויהי בישרון [יעקב-ישראל] מלך", וד"ל. לפי זה יוצא שהמלך ממצע בין הכהן לשופט, כספירת התפארת הממצעת בין ספירת החסד לספירת הגבורה, אך גם, בהיות התפארת "בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה", מן הקצה העליון ביותר, כתר עליון, ועד לקצה התחתון ביותר, המלכות היורדת להחיות את העולמות התחתונים בי"ע, כך נצב המלך מעל לשתי הדמויות האחרות (כיעקב, הקטן מצד עצמו, ביחס לאברהם ויצחק, הגדולים ממנו, "בחיר [אותיות בריח] האבות").
ובשרש העליון, בסוד ג רישין שבכתר, המלך הוא סוד רדל"א (העלם שאינו במציאות, וכידוע ומבואר בדא"ח שרוממותו העצמית של המלך דקדושה אינה מודעת לו כלל וכלל, ועד שבאה אתערותא דלתתא, מצד העם, ד"אין מלך בלא עם", אינו מתעורר כלל ברצון למלוך [לאפוקי ממלכי התהו, שכמו אדניהו בן דוד אמר כל אחד "אני אמלך"]), ובפרט – כתר (אין כתר אלא למלך) ודעת (הכח להכריע) דרדל"א, הכהן הוא סוד הגולגלתא (ששם מתלבש החסד דעתיק) והשופט הוא בסוד המוחא סתימאה (ששם מתלבש הגבורה דעתיק, המודד ושופט את המציאות).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה