פרשת מטות - יום ראשון

פרשת שבוע

מטות

א. "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב".

תרגום יונתן: "וית בלעם בר בעור קטלו בסייפא והוה כיון דחמא בלעם חייבא ית פינחס כהנא רדיף מן בתרוי עבד מלתא דקוסמין ופרח באויר שמיא מן יד אידכר פינחס שמא רבא וקדישא ופרח בתרוי ואחדיה ברישיה ואחתיה שלף סייפא ובעא למקטליה פתח פומיה במילי תחנונין ואמר לפינחס אין תקיים ית נפשי משתבענא לך דכל יומין דאנא קיים לית אנא מלטיט ית עמך עני ואמר ליה הלא אנת הוא לבן ארמאה דבעית למישיציא ית יעקב אבונן ונחתת למצרים בגין למובדא זרעא ומן בתר דנפקו ממצרים גריתא בהון עמלק רשיעא וכדון איתגרתא איתגרא למילוט יתהון וכיון דחמיתא דלא אהנין עובדך ולא קביל מימרא דיי מינך אמליכת מלכא בישא ית בלק למוקמא ית בנתיה בפרשת אורחתא למטעיא יתהון ונפלו בגין כן מנהון עשרין וארבעא אלפין בגין כן לית אפשר תוב למקיימא ית נפשך ומן יד שלף סייפיה מן תיקא וקטליה".

פינחס הורג את בלעם הרשע, המטעה את ישראל לזנות ועבודה זרה, ב"חרב נקמת נקם ברית" (לקיים "נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים"). על בלעם הרשע אין פינחס חס (פינחס נוטריקון פינחס אינו חס; פינחס אינו חס = 343 = 7 בחזקת 3, סוד "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" – "שבעתים כאור שבעת הימים"; שכרו של פינחס הוא להיות כהן לעולם ["ברית כהנת עולם", על דרך מתנת המלכות לדוד לעולם, גם מצד מסירות נפשו לקדש שם שמים ברבים, וד"ל], אוהב ישראל באמת – "הנני נתן לו את בריתי שלום וגו'" [ה-ו של שלום היא ו קטיעא, י על גבי ו כנודע. לפי ציור זה, כל הפסוק: "לכן [10 בריבוע] אמר הנני נתן לו את בריתי שלום" = 2401 = 49 בריבוע = 7 בחזקת 4, 7 פעמים פינחס אינו חס; יש כאן 2 בחזקת 3 תבות ו-3 בחזקת 3 אותיות, ודוק] שמעתה כלפי בני [פ ו-ב מתחלפות באותיות בומ"ף מן השפתים] ישראל כולו נח וחס, ודוק).

אין פינחס מקבל את תחנוני בלעם (מוסר השכל חשוב ביותר לדורנו, כמבואר במ"א). בכך הוא קיים את סוד אמרם ז"ל: "אם [לשון תחנונים, כנודע] בא להרגך [בעצת זנות ועבודה זרה, עבודת הפעור דרך אחוריים, ללא מודעות האדם, וד"ל] השכם [דרך השכם, להביא את המתרחש באחור למודעות הפנים] להרגו", כלל גדול בתורה שלומדים חז"ל מ"צרור את המדינים והכיתם אותם. כי צררים הם לכם וגו'" ("צרור את המדינים והכיתם אותם כי צררים הם לכם" – "אם בא להרגך השכם להרגו" = 3600 = 60 בריבוע = 10 פעמים שכם [ה-שכם וה-שכם], וד"ל; שכם = [פינחס] בן אלעזר).

שליפת חרבו של פינחס מנרתיקה הוא בסוד "כצאת השמש בגבורתו" הנ"ל, יציאת השמש מנרתיקה לעתיד לבוא שצדיקים (העושים כמעשה פינחס, וזוכים לשכר כפינחס) ניזונים בה ורשעים (העושים כמעשה זמרי וכזבי) נדונים בה, וד"ל.