23 ביולי 2008

פרשת מטות - יום חמישי

ה. "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" = 1305 = "דרך ארץ קדמה לתורה" = "אשה כי תזריע וילדה זכר" = אשה (כאשר ה-א של אשה = 1000), כמבואר סוד זה במקום אחר.

בלעם הכשיל (בעצתו הרעה לבלק מלך מואב, "אלקיהם של אומה זו שונא זימה הוא...") את בני ישראל בבנות מואב – 'תחת פיקוד' כזבי בת צור נשיא מדין (ראה אור החיים הקדוש על הפסוקים בפרשת פינחס "צרור את המדינים... ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם..."). פינחס בן אלעזר ראה מעשה (של זנות זמרי וכזבי) ונזכר הלכה "הבועל ארמית קנאין פוגעין בו". ידי משה רפו במעשה זה כדי שיבוא פינחס ויטול את הראוי לו. ידוע מבעל מי השילוח שפינחס פעל מתוך מוחין דקטנות, נערות, דקדושה, בחינת "נער ישראל ואוהבהו". החרב שבה נהרג בלעם היינו "[להט] החרב המתהפכת [לשמר את דרך עץ החיים]", סוד ההלכה הנלמדת בחז"ל מהפסוקים (הנ"ל) "צרור את המדינים והכיתם אותם. כי צררים הם לכם..." – "אם בא להרגך השכם להרגו [בחרב של עצמו, בסוד ה'יברוחין', 'ברח לך אל מקומך', שסגולתם להפוך את החרב על השולפו, כמבואר בכתבי האריז"ל]". ה"חרב" שהוא שלף נגד בני ישראל (בעצתו הרעה הנ"ל) התהפכה ופגעה בו עצמו.

והנה, חז"ל לומדים את הכלל הגדול של "דרך ארץ קדמה לתורה" מ"לשמר את דרך [דרך ארץ] עץ החיים [תורה]". עץ החיים גדל בתוך (שנקודה האמצעית של) הגן על מבועי מים החיים של הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן ("על יובל ישלח שרשיו"), שהוא מקום הטהרה שלא יגע בו זר וטמא. כל מהותו של בלעם היא זנות (עם אתונו) וטומאת קרי ("ויקר אל בלעם"), ועל כן עליו במיוחד מתהפכת החרב השומרת על הכניסה לגן עדן מקדם ועץ החיים.

נמצא ש"דרך ארץ" היינו קדושת הזיווג (דרך ארץ סוד זיווג יצחק רבקה, עיקר יחוד מה ו-בן, כמבואר בדא"ח, סוד עבודת התפלה), כמבואר במקום אחר באריכות בקשר להוראת חז"ל שתחילה על האדם לישא אשה ורק לאחר מכן ללמוד תורה – בטהרה.

על ידי הריגת בלעם בחרב (של עצמו) וקיום "צרור וגו'" נפרד ממנו הניצוץ הקדוש שהחייהו עד עתה (ושמכחו זכה לברך את בני ישראל במקום לקללם, כרצונו הוא) ונכלל ב"צרור החיים" (כמבואר בפירוש היכל הברכה על התורה, עיי"ש) כאשר השאר (מהותו העצמית, שכולה זנות וטומאה כנ"ל) ירד לבאר שחת, בסוד "ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה [סוד אדם דבליעל] לא יחצו ימיהם [דקאי בפרט על בלעם, כמפורש בחז"ל] ואני אבטח בך [מכח הארת הניצוץ הנ"ל לכלל נשמות ישראל ממקורו ב'צרור החיים', וד"ל]".

והנה, במי השילוח הנ"ל מבואר שכזבי היתה באמת בת זוגו של זמרי (!) רק שאכלה פגה (ללא תשובה וגיור כו'), על דרך דוד שאכל את בת שבע פגה, אף על פי שהיתה ראויה לו מששת ימי בראשית.

אך בעומק פנימיות הפשט, מה שפינחס התעורר לקנא קנאת ה' בבוא זמרי על כזבי ("הבועל ארמית") היינו שבאמת היא היתה בת זוגו של פינחס, וקנאתו היתה קנאת הבעל לאשתו (שבסופו של דבר הורג את הנואף ואת הנואפת, כמעשה שהיה [וד"ל])!

והרמז: פינחס בן אלעזר כזבי בת צור = 1305 = "דרך ארך קדמה לתורה" = "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב". בגלל עצת בלעם הרעה לא יצא לפועל אותו 'שידוך מן השמים' (שאלולא עצת בלעם והמסתעף ממנה היה מתקדש שם שמים ביותר [על ידי פרסום הפיכת ה' את הקללות של בלעם לברכות]), אך "שפתי כהן [פינחס] ישמרו דעת [ישמרו הזיווג לגלגול לעתיד לבוא] ותורה [שלאחר דרך ארץ] וגו'" ר"ת שידוך (כידוע מרבי נחמן מברסלב), וד"ל.

גם פינחס וגם כזבי כפולות של 13, אחד-אהבה. פינחס = 16 פעמים אהבה וכזבי = 3 פעמים אהבה. ההפרש ביניהם (המספר שמחברתם) הוא 169 = אהבה בריבוע! אבל ההפרש בין פינחס בן אלעזר לכזבי בת צור הוא 169, אהבה בריבוע (בהפרש הראשון, פינחס גדול מכזבי ב-169, בהפרש השני כזבי בת צור גדולה מפינחס בן אלעזר ב-169)! וזאת מפני שההפרש בין בן אלעזר לבת צור הוא 338 = פעמיים 169 (= הוי' פעמים אחד כנודע), ודוק! ממש זווג מן השמים (הערך הממוצע של 3 התבות זווג מן השמים = 169, אהבה בריבוע)!

פינחס בן אלעזר = "ולא תנאף" (בדברות הראשונים נאמר "לא תנאף" = דבר פעור, אך בדברות השניים נאמר "ולא תנאף", ה-ו באה להוסיף פעם אחר פעם, בכל דור ודור, וד"ל). כזבי בת צור = שלהבת = "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", שב"לעומת זה" הם שלש דרגות של תאות נאוף כנודע בדא"ח (מרבי אייזיק מהומיל). הכהן, פינחס, איש החסד והאהבה, מעלה את הנרות עד שתהא "שלהבת עולה מאליה", הכל מתוך ההתבוננות ב"הוי' אחד" = כזבי – "את זה לעומת זה עשה האלהים", שמכל זה אפשר להרגיש מרחוק מה היה עולה לגורלו של פינחס אם היה זוכה לשאת את כזבי לאשה בקדושה ובטהרה. יחודם, יחוד של גילוי עצם המאור (= פינחס כזבי), היה בסוד "פך [ראשי תבות פינחס כזבי, לשון אתהפכא חשוכא לנהורא כנודע] שמן טהור" החתום בחותמו של כהן גדול (פינחס) והשמור (לחשמונאימשיח נאו, תיקון ח שמן אוי, וד"ל) מפני כל מגע טומאה של חכמת יון, וד"ל.

אין תגובות: