פרשת מטות - יום שישי ושבת קדש

ו. "וידבר הוי' אל משה לאמר. נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך. וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת הוי' במדין. אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא. וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא. וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדש וחצצרות התרועה בידו. ויצבאו על מדין כאשר צוה הוי' את משה ויהרגו כל זכר. ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדין ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב".

בשמונת הפסוקים הראשונים הנ"ל של פרשת מלחמת מדין, עד להריגת בלעם (שעד כאן מסופר אודות עצם המלחמה, ומכאן ואילך מסופר אודות השבי והשלל כו') יש בדיוק מדין תבות! מדין = 8 פעמים 13 (אחד-אהבה), נמצא שהערך הממוצע של מספר התבות של שמונת הפסוקים = 13. יש כאן ג אזכרות של שם הוי' ב"ה, במקום ה-2 30 74 של הפרשה. 30 ו-74 = מדין. ביחד עם 2 = במדין – "לתת נקמת הוי' במדין"! הערך הממוצע של ארבע אותיות מדין = הוי'. הוי' מדין בהכאה פרטית = 730 – ב פעמים שסה (מספר הימים והלילות של שנת החמה, כנגד מספר העורקים [הדופקים, בחינת יום] והורידים [בחינת לילה] שבגוף האדם, כמבואר סודו בשל"ה הקדוש ועוד).

בפרשה הקודמת נאמר "צרור את המדינים והכיתם אותם" = 1984 = 4 פעמים "צרור" (= מלכות). כאן נאמר "נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים" = 1983, שעם הכולל = 1984 כנ"ל! שני הפסוקים ביחד, בשלמות: "צרור את המדינים והכיתם אותם" "נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך" = 4888 = 8 פעמים תורה (אהבה פעמים בטול = "רצוא ושוב" וכו').

והנה, התופעה המופלאה ביותר היא בנוגע לשמות חמשת מלכי מדין: אוי רקם צור חור רבע. המלך הראשון, אוי = 17, ה"לעומת זה" של טוב – "אין טוב אלא תורה" (כפי שיתבאר). המלך האחרון, רבע (ה"לעומת זה" של "ומספר את רבע ישראל") = 16 פעמים 17 (אוי). נמצא שהמלך הראשון והאחרון (ה"לעומת זה", בחמשת מלכי מדין, של "אני ראשון ואני אחרון") = 17 (אוי-טוב) בריבוע! המלך השני, רקם (ה"לעומת זה" של "מעשה רקם", המוזכר שש פעמים בנוגע למלאכת המשכן, בידי בצלאל בן אורי בן חור, כמו שיתבאר; והוא מקור הפוך: יש בתנ"ך יא "מקור", פעם אחת בתורה – "מקור דמיה" – ועשר פעמים בנ"ך, ביניהן "מקור דמעה", דמעה = 7 פעמים 17, ו-5 פעמים "מקור חיים", חיים = 4 פעמים 17 ו-5 פעמים חיים = רקם; סך כל 11 הלשונות הסמוכים ל"מקור": דמיה מים חיים דמעה מים חיים נפתח חיים חיים חיים חיים חיים חכמה = 1445 = 5 פעמים 17 בריבוע!) = 20 פעמים 17 (נמצא ששני הראשונים = אהיה פעמים אוי!). שני המלכים הנותרים, השלישי והרביעי, צור (ה"לעומת זה" של צור ישראל) חור (ה"לעומת זה" של חור סב בצלאל – "בצלאל בן אורי בן חור", סוד היושב בצל האור-פני-אל המבהיק מ"תלג חור"; והוא גם הנצב הראשון של שלמה המלך: "ואלה שמותם בן חור בהר אפרים" = 96 פעמים 17), לשון נופל על לשון = כי פעמים טוב (30 פעמים אוי). נמצא שארבעת המלכים הראשונים – אוי רקם צור חור = 867 = 3 פעמים אוי בריבוע (הראשון והאחרון, אוי רבע, כנ"ל)! כל חמשת מלכי מדין = 1139 = 67 פעמים אוי!

והנה, "מלכי מדין" = 204 = 12 פעמים אוי! וכן, "חמשת" (עיין במפרשים שלכאורה הוא מיותר, שהרי רואים שהם חמשה) = 748 = 44 פעמים אוי! נמצא ש"חמשת מלכי מדין" = 56 פעמים אוי (ה"לעומת זה" של יום פעמים טוב).

"ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדין" = 5168 = 304 פעמים אוי! יש כאן 19 תבות, ו-304 מתחלק ב-19 (304 = 16 פעמים 19), נמצא שהערך הממוצע של כל תבה = 16 פעמים אוי (המלך הראשון, "הכל הולך אחר הפתיחה") = רבע (המלך האחרון, "הכל הולך אחר החיתום")!

יש כאן חוה תבות ואדם חוה (64 – דין של מדין; ה"בסיס" של הסדרה הריבועית המתחילה ד י ן = 34 = אוי אוי, מספר האותיות של "ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב" כנ"ל) אותיות, 8 בריבוע:

ו א ת מ ל כ י מ

ד י ן ה ר ג ו ע

ל ח ל ל י ה ם א

ת א ו י ו א ת ר

ק ם ו א ת צ ו ר

ו א ת ח ו ר ו א

ת ר ב ע ח מ ש ת

מ ל כ י מ ד י ן

הנה ארבע הפנות – ו מ מ ן (אותיות ממון) = 136 = 8 פעמים אוי = חצי רבע! שאר כל (60 = א פעמים ו פעמים י) האותיות = 5032 = אוי פעמים צור! הטור הראשון – ו ד ל ת ק ו ת מ = 986 = חן פעמים טוב (אוי)!

ביחד עם 21 האותיות של החלק השני של הפסוק (הנפרד מהחלק הראשון, עיין אור החיים הקדוש הנ"ל) "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב", יש בכל הפסוק 85 אותיות, מספר ה"השראה" של 7:

ו

א ת מ

ל כ י מ ד

י ן ה ר ג ו ע

ל ח ל ל י ה ם א ת

א ו י ו א ת ר ק ם ו א

ת צ ו ר ו א ת ח ו ר ו א ת

ר ב ע ח מ ש ת מ ל כ י

מ ד י ן ו א ת ב ל

ע ם ב ן ב ע ו

ר ה ר ג ו

ב ח ר

ב

ראש-תוך-סוף הפסוק (והציור הנ"ל) – ו ת ב = 408 = 24 פעמים 17 = 3 פעמים (ז.א. שהערך הממוצע של 3 האותיות =) 136, ערך 4 הפנות של הציור הקודם, 8 פעמים אוי. והנה, המקיף הרחוק של צורת ההשראה הנ"ל של כל הפסוק = 2159 = 127 (חיי שרה ומדינות אחשורוש) פעמים אוי!

ז. נשאר לנו להעמיק בסוד המספר 17 (אוי, טוב) לעניננו, "נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים... לתת נקמת הוי' במדין".

הנה ידוע שקליפת מדין היא ה"לעומת זה" של משה רבינו ע"ה, חכמה דאצילות, בטול במציאות (תכלית חייו ועבודתו של משה רבינו היא נצחון ובטול קליפת מדין, שעל כן נאמר כאן "אחר תאסף אל עמיך"). מדין הוא מלשון מדון ומריבה, שרש הישות בנפש, היפך הבטול דחכמה דקדושה. מדין הוא פנימיות החכמה דקליפה, בחינת עצם נקודת החכמה שאינה מתלבשת בבינה, כמבואר בדא"ח, שהרי מואב (מאב, אבא) ועמון (אותיות נועם, בינה) הם כנגד חכמה ובינה דקליפה, ומואב הוא הקליפה דחכמה המתיחדת עם הבינה דקליפה, עמון. כדי להלחם נגד ישראל (בחינת חכמה דקדושה, ישראל אותיות לי ראש, והראש – ראש בני ישראל – היינו משה רבינו עליו השלום) התחברו יחד מדין ומואב, שתי בחינות החכמה, וד"ל.

משה נקרא "טוב" – "ותרא אתו כי טוב הוא". טוב היינו "האור כי טוב" – תורה ("תורת משה") אור – "אין טוב אלא תורה". בהסתלקות האור כי טוב מהאצילות העליונה נאמר לשון "אוי", ה"לעומת זה" של טוב, כנ"ל (מבואר בדא"ח שכאשר האור מסתלק מז"א לאמא נאמר "הוי" אבל כאשר האור מסתלק לכתר עליון, שכנגד הלא-מודע בנפש, הסתלקות מן המודע מכל וכל, נאמר "אוי").

בלעם הרשע הוא הפועל את ה"אוי", ההיפך ממשה רבינו המגלה את האור כי טוב בכל העולמות. החיבור של בלעם (בלא עם) למדין דווקא (לבלק מלך מואב הוא לא הועיל, ודוק) הוא בסוד חיבור ה"אוי" של בלעם עם המלך אוי, המלך הראשון (ראש חמשת המלכים) של מדין.

דהנה בכל חמשת חומשי תורה (אור כי טוב, כנגד, בקדושה, חמשת מלכי מדין) תבת "אוי" מוזכרת רק שלש פעמים, פעמיים לפני אוי מלך מדין, שניהם על ידי בלעם הרשע: "אוי לך מואב אבדת עם כמוש נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון" (55 אותיות, המשולש של 10) "וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל" (28 אותיות, הנקודה האמצעית של 55, המשולש של 7)! שני הפסוקים יחד: "אוי לך מואב אבדת עם כמוש נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון""וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל" = 4896 = רפח פעמים אוי! ביחד עם 5158 הנ"ל, עולה הכל 10064 = הבל פעמים רבע!

בכל התנ"ך יש 26 (כנגד שם הוי' ב"ה) פעמים "אוי", 3 בתורה כנ"ל ו-23 בנ"ך. ה"אוי" האחרון ("הכל הולך אחר החיתום") שהוא במגלת איכה (שקוראים בתשעה באב): "נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו" (28 אותיות [ו-8 תבות], בדיוק כמו הפסוק ה-ב הנ"ל).

והנה, האותיות המשותפות לזמרי וכזבי הן זי זי – אוי אוי (טוב טוב), ודוק. כזבי היא סוד כב זי – טוב טובה (אהוה, שם העטרא דחסדים דדעת, אהוי, שם העטרא דגבורות דדעת), סוד אוי ווי!

בלשון המשנה, אומר רבי יוחנן בן זכאי "אוי לי אם אומר [= פינחס כזבי, מאור כנ"ל] אוי לי אם לא אומר", הכל מפני הרמאין ("אוי לי אם אומר", שאם אומר ילמדו הבריות לרמות, ו"אוי לי אם לא אומר" שאם לא אומר יחשבו הרמאים שאין החכמים מכירים במעשה הרמאות שלהם ויוסיפו לרמות), לבן הארמי, הרמאי, בחינת בלעם הרשע כנ"ל. אך בסוף הוא כן אומר לקיים "ישרים דרכי הוי' צדיקים ילכו בם ורשעים יכשלו בם".

"אוי לי אם אומר" = משה. "אוי לי אם לא אומר" = עשו = שלום. "יוחנן בן זכאי: אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר" = 935 = 55 פעמים 17 = הכל פעמים טוב, אוי!

ובפרק קנין תורה: "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה". "אין טוב אל תורה" כנ"ל, ועל המעליב את התורה נאמר "אוי"!

והנה, כנגד ה"אוי" דקליפה (הסתלקות אור הקדושה לעילא ולעילא כנ"ל) צריך להיות גם "אוי" דקדושה (חוץ ממה שאוי = טוב ו"אין טוב אלא תורה" כנ"ל), "מיניה וביה אבא [סוד אור פנימיות אבא] נשדי ביה נרגא, ופגע בו כיוצא בו". בסוד הספירות העליונות, א (דאוי) הוא סוד ספירת הכתר עליון, אלף-פלא, ו (דאוי) הוא סוד ספירת התפארת, "עמודא דאמצעיתא", ו-י (דאוי) הוא סוד ספירת היסוד, טפת הזרע קדש. נמצא שסוד אוי הוא סוד תיקון הברית (על ידי המשכת אור הכתר עליון למלא את פגם הברית, כנודע בסוד "מכתם לדוד"), התיקון שנעשה על ידי "פינחס זה אליהו". והנה, כתר תפארת יסוד = 1781 = 13 (הארת יג תיקוני דיקנא, מקור הרחמים והסליחות לכל פגם בנפש) פעמים 137 (קבלה = נאוף, כנודע מרבי נחמן מברסלב). והנה, 137 = אוי בריבוע פרטי, ודוק! 1781 = אוי (17) ועוד 1764 = 42 בריבוע (סוד שם מב, הפועל כל עליה ותיקון בנפש, וד"ל).