פרשת וזאת הברכה. שני.

"לבנימן אמר ידיד הוי' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן".

בנימין זכה שיבנה בית המקדש בחלקו. על בית המקדש הראשון נאמר "ישכן לבטח עליו". על בית המקדש השני נאמר "חפף עליו כל היום". ועל בית המקדש השלישי לימות המשיח נאמר "ובין כתפיו שכן" (רמב"ן ע"פ חז"ל). השראת השכינה בבית המקדש הראשון היא בסוד "אלהי אברהם" – חכמה; בבית המקדש השני היא בסוד "אלהי יצחק" – בינה; בבית המקדש השלישי היא בסוד "ואלהי יעקב" – דעת. כללות ענינו של בית המקדש הוא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". והנה ידוע שחב"ד הן בסוד כלל ופרט וכלל – הכלל הראשון הוא "ישכן", י שכן, חכמה, והכלל האחרון הוא "שכן", דעת, ואילו הפרט שבאמצע הוא "חפף וגו'" (חכמה המתפרטת, בבינה, לפרטי פרטים, ואעפ"כ חופפת בבחינת מקיף מלמעלה ואינה שוכנת בפנימיות) מלשון חפיפה, לשון "נזיר חופף ומפספס" (נזיר מב, א), כאדם המתחכך מחמת דאגה שאינו משיג חפצו, שהרי לא שרתה שכינה במקדש שני, שעל כן לא כתיב בו שכן.

והנה, העיקר הוא מקדש העתיד, מהרה יבנה בחלקו של בנימין על ידי מלך המשיח, בחינת "ובין כתפיו שכן", בחינת דעת הוי' שעולה כתף (ותרין כתפין בסוד "אל דעות הוי'", שכאשר שורה דעת עליון [דעת הנעלם] בדעת תחתון [דעת המתפשט] בין כתפין מתחלקת דעת תחתון לתרין עטרין חו"ג בתרין כתפין, וד"ל). והוא ענין היעוד של ימות המשיח – "כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים" (סוד "ומעין מבית הוי' יצא וגו'", "מים חיים מירושלם"). בין כתפיו שכן עולה דעת דעת, כנגד שתי הדעות הנ"ל. ידיד הוי' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן עולה אלף (אורות, "האלף לך שלמה") דעת דעת, ודוק.

בסוף פרק קמא דבבא בתרא (יז, א) "תנו רבנן: שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימין בן יעקב... בנימין בן יעקב דכתיב ולבנימן אמר ידיד הוי' ישכון לבטח עליו", ופירש"י "ישכון לבטח עליו. הכי דריש ליה ישכון לבטח בנימין על סמיכות ידידות השכינה". והוא בסוד החכמה של בית ראשון, "אלהי אברהם". אך בסוד הדעת של בית שלישי, "ואלהי יעקב" (ה-ו של ואלהי ממשיך מפנימיות כתר עליון) נזכה לחיים נצחיים ממש, לא רק שלא תשלוט בנו רמה ותולעה. והנה, שבעה הנ"ל: אברהם יצחק יעקב משה אהרן מרים בנימן (בנימן חסר כתיב בברכת משה) עולים שלמות של אם בריבוע (כאשר אם במשולש עולה בית המקדש). כאשר נכתוב את המאמר הנ"ל ע"פ דקדוק לשה"ק: שבעה לא שלט בהם רמה ותולעה ואלו הם אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימן בן יעקב יעלה ז פעמים תולעה (כאשר כל תולעה היא ז פעמים חכמה, נמצא הכל עולה לבטח – ז בריבוע – פעמים חכמה), ללמד שכדי שלא תשלוט באדם רמה ותולעה צריך להיות בבחינת תולעה דקדושה, כמאמר דוד (ראה גמרא שם ד"י"א אף דוד דכתיב אף בשרי ישכון לבטח") "ואנכי תולעת ולא איש". והוא ענין הביטול בתכלית של חכמה דקדושה. והרי אבא יסד ברתא, בנקודת ציון שבה, סוד שרש נשמת בנימין בן יעקב הצדיק.

כמה טעמים ניתנו למה שבנימין דוקא זכה שיבנה בית המקדש בחלקו. נסדר אותם לפי הספירות בדרך קצרה: שהיה תאב ביותר שתשרה שכינה בחלקו (חסד, אהבה, היינו האהבה שביסוד הנוק' הבאה מהרוחא דשביק בה בעלה, נפש בנימין, בחינת "ואל אישך תשוקתך"); ששבטו קפץ ראשון לים (גבורה, בהנהגה של הפקרות דקדושה למעלה מדרך הטבע); שהשלים מטתו של יעקב אבינו (תפארת ישראל); שלא השתחוה לעשו (נצח והוד, ברכים שלא כרעו לבעל); שלא היה במכירתו של יוסף (צדיק יסוד עולם); שנולד בארץ ישראל (מלכות, ארץ הקדש המקבלת מאבא – קדש מלה בגרמיה, בסוד אוירא דארץ ישראל מחכים), ודוק. כל התכונות הנ"ל יש לנו ללמוד מבנימין הצדיק בעבודת ה' שלנו כדי שתשרה שכינה בקרבנו – "ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך הלב של כאו"א מישראל".

בפסוק "לבנימן אמר ידיד הוי' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן" יש ידיד הוי' אותיות. ידיד הוא סוד יד יד, סוד אבא (י) יסד ברתא (ד) הנ"ל, סוד מילוי אות ה-י – יוד. והנה יש בפסוק י יודין ו-ו ווין ו-ב דלתין (ב היא שרש ד), כאשר האות העשירית (י) מתחילת וגם מסוף הפסוק היא י, ואות ה-לו (ו בריבוע) היא ו. סכום המקומות של י היודין עולה רנו (יו בריבוע); של ו הווין עולה ריו (ו בחזקת שלש); של ב הדלתין עולה כד (ד בעצרת), ס"ה מלכות (אל במשולש), כאשר בנימין הוא הנקודה הפנימית של המלכות, יסוד נוק', נקודת ציון כנ"ל (והנה הבסיס של הסדרה כד ריו רנו הוא – בנימן!). כנגד י אותיות י יש י אותיות אוה (למושב לו), להשלים אהוי (א אחת, ג ההין, ו ווין, י יודין, הכל בגימטריא בנימן!), שסכום מיקומם עולה ו פעמים לבטח (ז בריבוע) שהוא הוא סכום מיקומי י היודין מסוף הפסוק! הכל בסוד השראת השכינה (לו בריבוע, ו בחזקת ד) בישראל שעולה ג פעמים תריג כמנין גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.