20 בספט׳ 2007

פרשת וזאת הברכה. חמישי.

"אין כאל ישרון רכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים".

במסכת חגיגה מנו חז"ל את שמות שבעת הרקיעים ומה ענינו של כל רקיע, ושם איתא: "מלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם [על רקיע ערבות, הרקיע השביעי, העליון והמקודש מכל הרקיעים] שנאמר סולו לרוכב בערבות ביהומנלן דאיקרי שמים? אתיא רכיבה רכיבה, כתיב הכא סולו לרוכב בערבות וכתיב התם רוכב שמים בעזרך". נמצא שבפסוק זה – "אין כאל ישרון רכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים" – מגלה משה רבינו לעם ישראל (לאחר שברך כל שבט בברכה הפרטית השייכת לשרש נשמתו) את סוד מעשה מרכבה, ומעלה אותם לרקיע ערבות, "שבו צדק משפט [מלכות ותפארת בהיות המלכות עומדת ודבוקה באחורי התפארת], צדקה [המלכות לאחר הנסירה, העומדת עם התפארת בעלה פנים בפנים, ומקבלת ממנו ה חסדים הממתיקים דיניה], גנזי חיים [נצח, חיים נצחיים, וההוד כלול בו, שברקיע ערבות המדה השמאלית נכלל במדה הימנית עד שאינה עולה בשם בפני עצמה אלא מוסיפה כח במדה הימנית], וגנזי שלום [יסוד], וגנזי ברכה [חסד לאברהם שבו נאמר 'והיה ברכה', והגבורה נכללת בחסד להגביר כח החסד כנ"ל], ונשמתן של צדיקים [בינה], ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות [חכמה], וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים [כתר]". והנה, אין כאל ישרון עולה ערבות. וידוע שכדי להיות מרכבה לה' יתברך צריך להיות בבחינת אין, בביטול במציאות, שעל כן הפסוק פותח בתבת "אין" (בסוד "אין מזל לישראל", כידוע פירוש הבעל שם טוב בזה). שמו,

אך ראה בפירוש הש"ך על התורה שסתם "שמים" היינו וילון (הרקיע התחתון מכולם) ש"אינו משמש כלום [היינו דלית ליה מגרמיה כלום] אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית", ומביא ראיה מהילקוט, עיי"ש. אם כן, כאן מגלה משה רבינו לעם ישראל את סוד מעשה בראשית. אך נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן, מעשה בראשית (ביטול היש לאין המהווהו) במעשה מרכבה (ביטול במציאות (אין ממש) ומעשה מרכבה במעשה בראשית, הכל בסוד שמים – "רכב שמים בעזרך" (בש"ך שם, ובעוד מפרשים, שכאשר ישראל עושה רצונו של מקום מוסיפים אנו כח בגבורה של מעלה, והיינו "בעזרך", אלמלא ישראל עוזרו להקב"ה כו', ודוק. לפי זה, י"ל: "רכב בשמים" – מעשה מרכבה, רקיע ערבות; "שמים בעזרך" – מעשה בראשית, רקיע וילון). והנה, ערבות וילון שמים שמים (יהיה פעמים הוי' ב"ה, המשולש של הוי' אחד, יוסף פנים ואחור, כמו שיתבאר), כלומר שהערך הממוצע של שני הרקיעים, העליון והתחתון, הוא שמים! [ההפרש בין שני הרקיעים הוא כד בריבוע, נמצא שה"כנף", המרחק, משמים לכל צד הוא רפח, וד"ל.] עולה

והנה, ישרון עולה משיח בן יוסף, ובגאותו עולה משיח בן דוד (וכן הערך הממוצע של שני שמות הרקיע שבפסוק, שמים שחקים, הוא משיח בן דוד). לפי זה (שלא כמו שחושבים רבים), משיח בן יוסף בא ללמד לעם ישראל סודות מעשה בראשית ומעשה מרכבה – "אין כאל ישרון רכב שמים בעזרך", ואילו משיח בן דוד בא להוריד מן לישראל ("שחקים שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים"), להמשיך מהשמים לארץ, לחבר רוחניות לגשמיות (תוך כדי הפיכת הרוחניות לגשמיות), שהוא ענין "על ישראל גאותו" (שבכך עם ישראל יורש שני עולמות, ודוק). בעצם, השמים של יוסף משתתפים בפעולת השחקים של דוד (כרמוז לעיל שממוצע שמים שחקים הוא משיח בן דוד דווקא), הכל מכוון ל"תכלית" (בחינת מלכות כידוע, משיח בן דוד), שהאור (הסוד) יתעבה דיו וממנו יתהוו הכלים (שחיקת המן הרוחני, "לחם אבירים", לצדיקים – "ועמך כלם צדיקים, לעולם יירשו ארץ" – נשמות בגופים).

אין תגובות: