19 בספט׳ 2007

פרשת וזאת הברכה. ראשון

"וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו".

בכל יהודי יש ניצוץ של משה רבינו ע"ה (תניא פמ"ב), וניצוץ זה מאיר בכל רמח אבריו ו-שסה גידיו, כמנין מצות תורתנו הקדושה, תורת משה רבינו שעולה תריג. הארה אלקית זו, המאירה בכל הויתו של יהודי, היינו ברכת משה את בני ישראל (להיות כאו"א מישראל חדור כולו באור הוי' אלהי ישראל שעולה אף הוא תריג, בסוד "שובה ישראל עד הוי' אלהיך", עד שהוי', שלמעלה מהטבע, יהיה אלהיך, הטבע שלך, כנודע בשם הרב המגיד נ"ע). אך כדי שברכת משה תאיר ותנהיג את כל חיי האדם צריך האדם להיות "לפני מותו" (עיין רש"י, ד"אם לא עכשיו אימתי", לא להפסיד ברכת רגע זה, "הזדמנות פז" שלא היתה מעולם ולא תהיה לעולם, לומר שכעבור רגע – רגע זה מת), כלומר להיות בתנועה של תשובה אמיתית לה', בבחינת "שוב יום אחד [עם בהירות של אחד יחיד ומיוחד לנגד עיניו תמיד] לפני מיתתך". לפני מיתתך עולה אחד ("שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", יחודא עילאה) פעמים ועד ("ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", יחודא תתאה). שוב יום אחד לפני מיתתך עולה אחד פעמים אם כל חי (בינה, עומק אחרית, מקום התשובה), ללמד שתשובה זו היא מקור חיים בגימטריא וזאת (נעוץ תחילת הפסוק, "וזאת", בסופו, "לפני מותו"). כח העתים של קהלת פותחים ב"עת ללדת ועת למות", לרמוז ש"לפני מותו" היינו "עת ללדת", הזמן המתאים ביותר להאיר בנפש אור חדש. זוהי ברכת משה איש האלהים, הכוללת מאה ברכות בכל יום (שנתקנו על ידי "דויד איש האלהים", בסוד מלך המשיח שנשמתו משה וגופו דוד כנודע), שבצירוף ל-תריג מצות עולה הכל תשובה (סוד אורות וכלים). והנה, כשם שסוף הפסוק, "לפני מותו", רומז לעבודת התשובה, כך סופי התבות של כל הפסוק עולים תשובה תשובה, כנגד תשובה תתאה (תשובה מיראה) ותשובה עילאה (תשובה מאהבה).

והנה, חז"ל דרשו "לפני מותו" שלא חשש משה רבינו למלאך המות שעמד לפניו בבואו להמיתו אלא כפתו והתעצם כולו לברך את ישראל. והוא מצד תוקף הביטול של משה רבינו, בחינת כח מה שבו (יש בפסוק מה אותיות, כאשר ב-ז התבות "וזאת הברכה אשר ברך... ישראל לפני מותו" יש כח אותיות, ע"ד ז התבות ו-כח האותיות של הפסוק הראשון של התורה, "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", שפותח ב-ב רבתי, לשון ברכה). מי ששב בתשובה שלמה תוך כדי ביטול במציאות ממש לקיים את רצון אבינו שבשמים לברך את בניו ב"פי שנים" מרוחו (עיין העמק דבר), לו ראוי להקרא "איש האלהים" (איש האלהים עולה בן עמרם, בן לעם רם הראוי להתברך ממקור הברכות, רוממות העצמות. וכן משה איש האלהים ס"ת משה ואותיות שניות איש, שניהם מלמטה למעלה, אור חוזר, לקראת משה איש האלהים מלמעלה למטה, אור ישר. זו הפעם הראשונה בתנ"ך שנאמר על נביא ה' "איש האלהים", וכידוע שהכל הולך אחר הפתיחה, לומר שכל נביא האמת, אוהב עם ישראל באמת, גם בשעת התוכחה, זוכה מכחו של משה להקרא אף הוא "איש האלהים"). יחוד זה של ביטול במציאות ותשובה היינו בסוד תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין, מכח הגבורה דעתיק השורה במוחא סתימאה דאריך, שמשם נמשך התוקף העצמי, הכח של המה (כח ר"ת כתר חכמה). והנה, בטול תשובה עולה שלמות הג"ר כתר חכמה בינה, קדש הקדשים, מקור הברכות לישראל.

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

איזה יפי, אף פעם לא ידעתי בשביל מה יש בוורד את הכפתור שמחזיר חזרה את מה שכבר שיחזרת. מילא הכפתור של ה"תשובה" (שמחזיר אחורה לאיך שהיה) נצרך למי ששוגה, אבל אם שגית בטח חשבת לפני ששחזרת,ולמה צריך את הכפתור של "בטול תשובה" שמחזיר חזרה את מה ששחזרת. אבל לפי הגימטריא המדהימה של בטול תשובה = כתר חכמה בינה. בבינה עושים תשובה, בחכמה מבטלים את התשובה שעשו, ואז בכתר סוגרים את הקובץ ומתחילים משהו חדש (זו אפשרות אחת, אולי יש עוד דברים, נגיד ששוב משחזרים את השחזור, או שרואים איך שכל השלבים היו בהשגח"פ, תחת כותרת אחת, סוף מעשה במחשבה תחלה וכו'). מעתה בלנ"ד אשתדל שכפתור הבטול-תשובה יהיה על המסך, "וחטאתי נגדי תמיד"