21 בספט׳ 2007

פרשת וזאת הברכה. שישי.

"וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב...".

השרש שכן מופיע חמש פעמים בפרשת וזאת הברכה: פעמיים בברכת בנימן – "...ידיד הוי' ישכן לבטח עליו... ובין כתפיו שכן"; בברכת יוסף – "...ורצון שכני סנה..."; בברכת גד – "...כלביא שכן..."; וכאן, בברכת משה לכלל ישראל – "וישכן ישראל בטח...".

ברביעי לפרשתנו ראינו שהשרש טרף מופיע אצל כל אחד משלשת השבטים הנ"ל: "בנימין זאב יטרף", "טרף טרף יוסף", "וטרף זרוע אף קדקד".

בהקבלת השבטים לחדשי השנה (לפי שיטת האר"י), גד יוסף (המתחלק לאפרים ומנשה) בנימין הם כנגד אלול תשרי חשון כסלו, ברצף אחד (ידוע שאצל רבותינו נשיאנו היה סדר עבודה אחד מח"י אלול עד י"ט כסלו, מגד עד בנימין; גד בנימין עולה אחד בריבוע; כאשר חשון מלא, יש צאאחד במשולש – ימים מח"י אלול לי"ט כסלו).

מה הקשר בין השוכן לבטח לבין הלוקח בחטיפה (הגדרת השרש טרף בספר השרשים לרד"ק)? לפי הכלל ש"הכל הולך אחר הפתיחה", יש ללמוד את המשמעות הפנימית של השרש טרף מהפעם הראשונה שהוא מופיע בתנ"ך. והוא בסוף סיפור המבול בפרשת נח: "ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ". יש מהמפרשים שמסבירים בפסוק זה שפירוש "טרף" הוא "עלה", כמו ביחזקאל (יז, ט): "כל טרפי צמחה תיבש" (וכן תרגום "עלה" הוא "טרף"). לפי הרד"ק, טרף מלשון חטיפה, כריתה, או מזון ("הטריפני לחם חקי") הוא ענין אחד, ואילו טרף לשון עלה הוא ענין אחר. כלומר שלא מובן אצלו הקשר בין שתי המשמעויות. אבל בפנימיות, חייב להיות קשר אם שתיהן משרש אחד (אלא שכדי לגלות את הקשר צריכים לחזור אל ה"שרש").

והנה ידוע היום במדע שהעלה הוא זה שמכין את המזון לצמח, ולאדם הניזון מהצמח, על ידי שטורף את קרני האור מהשמש. והוא בסוד הנאמר בסוף ספר יחזקאל (הנביא שבו הריכוז הגדול ביותר של השרש טרף מכל ספרי התנ"ך) בתיאורו את בית המקדש השלישי, שמקדש הקדשים יצא מעין פלאי שימתיק את כל המר שבעולם, ובסיום הנבואה נאמר (על העצים שיצמחו על שפת הנחל המתפשט מהמעין): "ועלהו לתרופה". והנה ת ו-ט מתחלפות כנודע, נמצא ש"תרופה" הוא לשון "טרף"!

ראינו ברביעי שטרף עולה טוב בריבוע. ה"טוב" הראשון של התורה הוא "וירא אלהים את האור כי טוב". האור הוא הדבר היוצא ראשון מהפה של ה' – "ויאמר אלהים יהי אור", "פתח דבריך יאיר". האור הוא מקור ושרש כל הטוב שבעולם. והנה, בחמשה חומשי תורה (אור) השרש טרף מופיע טוב פעמים. בפסוק שבו מופיע השרש לראשונה – "ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ" – יש טוב מלים!

ומה הקשר לשרש שכן? רק יהודי ששוכן לבטח – "וישכן ישראל בטח" – בכל חמש דרגות נפשו, נפש רוח נשמה חיה יחידה, כנגד ה פעמים שכן שבפרשת וזאת הברכה (חתימת התורה, תכלית הכוונה של כל התורה כולה, לברך את ישראל) יכול לטרוף אור (התורה) ולהופכו לחיים (מזון), חיים נצחיים (כנצחיות האור) של נשמה בגוף.

והעיקר הוא ה"בטח" (ראשי תבות ברכה טוב חיים שעולה עין יעקב, כמבואר במ"א). ידוע שסוד מדת הבטחוןחן טוב". ואכן בפסוק הנ"ל שנאמר בנח יש טוב מלים (כנ"ל) וחן-נח אותיות! ועוד, ועיקר, בכל התנ"ך השרש טרף מופיע בדיוק חן-נח פעמים (כאשר בתורה הוא מופיע טוב פעמים כנ"ל)! הוא "

והנה, שכן הוא סוד שע נהורין של פני אריך אנפין, "באור פני מלך חיים" (הפיכת האור לחיים, סוד העלה-טרף כנ"ל). והוא מאיר בשכינה (כנסת ישראל) דווקא, כתר עליון איהו כתר מלכות. עיקר הטורף בתנ"ך הוא האריה, מלשון אור. והוא השוכן לבטח.

רבי טרפון (טורף קטן) – טרפון עולה משה (שהשכין את השכינה בתחתונים) – הוא הסובר "מעשה גדול" (שמביא לידי תלמוד), והלכה כמותו לימות המשיח, כמבואר בדא"ח. על תלמיד חכם נאמר "ועלהו לא יבול", שמכאן לומדים חז"ל ששיחת חולין של ת"ח צריכים לימוד. בכל מעשה ומעשה (ועקימת שפתיו של ת"ח בדברי חולין שלו הוי מעשה, לשון תיקון) של התלמיד חכם (של ימות המשיח) הוא קולט-טורף אור מהחוץ ("אמצאך בחוץ", סוד הבעל תשובה שעולה "אריה טרף ושאג"), מה"סובב", והופכו ל(תורת) חיים.

אין תגובות: