17 באוג׳ 2008

פרשת עקב - יום ראשון

פרשת שבוע

עקב

א. "את הוי' אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע". ובפרשת ואתחנן (לאחר הצווי על אהבת ה' – "ואהבת את הוי' אלהיך וגו'", עיין רמב"ן) נאמר: "את הוי' אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תשבע". נמצא שהחידוש של פרשתנו הוא "ובו תדבק".

וברש"י בואתחנן: "'ובשמו תשבע'. אם יש בך כל המדות הללו שאתה ירא את שמו ועובד אותו אז בשמו תשבע שמתוך שאתה ירא את שמו תהא זהיר בשבועתך ואם לאו לא תשבע". וכן כאן פירש עד"ז: "'את ה' אלהיך תירא'. ותעבוד לו ותדבק בו ולאחר שיהיו בך כל המדות הללו אז בשמו תשבע".

ויש להסביר את החידוש שבפירוש רש"י, שבפרשת ואתחנן הד"ה דרש"י הוא "ובשמו תשבע" ובא לפרש מתי מותר להשבע במו יתברך ומתי אסור – רק "אם יש בך כל המדות הללו". אבל כאן הד"ה דרש"י הוא "את ה' אלהיך תירא" ובא לומר שמצוה עליך לירא את ה' ולהגיע באמת לכל המדות הללו "ולאחר שיהיו בך כל המדות הללו אז בשמו תשבע" – מצוה (והוא כדעת הרמב"ם במנין המצות שמנה מצות להשבע בשמו מפסוק זה דפרשתנו, והראיה שמנה אותה לאחר מצות "ובו תדבק" שלא נאמר בפרשת ואתחנן, ודוק שלא כמו שנמצא מצוין בספר המצות שתפס כפשט הפעם הראשונה שנאמר "ובשמו תשבע", ועוד יתבאר לקמן אי"ה)! ויש לומר שזה מובן לרש"י מהתוספת "ובו תדבק", שאינו משמע תנאי להיתר שבועה אלא שלב חיובי והכרחי להשבע בשם ה' באמת ובתמים כשיא של כל מדרגות עבוד השי"ת (שיא שלאחר הדבקות דווקא), ודוק היטב.

ובדרך רמז, ידוע שכל הנאמר בפרשת עקב שייך לעבודת ה' בעקבתא דמשיחא, שדווקא אז על האדם חובת קדש להשתדל ולהתאמץ בכל יכולתו להגיע לדבקות האמיתית שיזכה לגלות את היחידה שבנפש שהוא ענין המסירות נפש, דהיינו הגילוי של "ובשמו תשבע", וד"ל.

ופירש הראב"ע (ועל דרך זה גם בואתחנן, ללא "ובו תדבק"): "'את ה' אלהיך תירא'. שלא תעברון על מצות לא תעשה. 'ואותו תעבוד'. במצות עשה. 'ובו תדבק'. בלב. 'ובשמו תשבע'. בפה כאשר הוא מפורש". והנה, "אתו תעבד" פירשו חז"ל בפרט על מצות תפלה שהיא עבודה שבלב שבאה לידי ביטוי בפה. ויש לומר שקיום מצות לא תעשה בכלל הוא ענין עבודה שבמח, וכידוע ש"שמי" עם יה (מוחין) – שסה מצות לא תעשה (ואילו "זכרי" עם והרמח מצות עשה, עבודה הכוללת לב – ו – ופה – ה, ודוק). וכן איתא דיראה במח ופחד בלב (ובפרט לפי דרז"ל ש"את" בא לרבות תלמידי חכמים, היינו יראה מצד החכמה האלהית דתורת אמת, והיינו שהיראה מרגישה את מעלת המוחין, שמכאן ניתן להסיק שהיא עצמה באה מצד עבודת המוחין, ודוק). נמצא לפי זה ש"את הוי' אלהיך תירא" ("תירא" = תורה, מוחין, "את הוי' אלהיך תירא" = 1104 = ד [הערך הממוצע של ד התבות] פעמים 276, חיה במשולש, חיים נצחיים, בחינת חכמה, "החכמה תחיה", בחינת "יראת הוי' לחיים", וד"ל) היינו עבודת המח, ו"אתו תעבד" היינו עבודת הלב והפה, עד כאן הכל מצד החיצוניות. ואחר כך "ובו תדבק ובשמו תשבע" היינו עבודת הלב והפה מצד הפנימיות והעצמיות, וכידוע בדא"ח שלאחר העבודה של "מח שליט על הלב", הצדיק, העובד את ה' באמת, זוכה למדרגת "פנימיות הלב שליט על המח", וד"ל.

אין תגובות: