ד. שרש פינחס ביוסף רמוז באותיות פינחס – יסף חן, על דרך "בן פרת יוסף", "פרת" לשון "חן" (רש"י). בלידת יוסף אמרה רחל "יסף הוי' לי בן אחר" ("יסף" חסר כתיב; "יסף הוי' לי" = 216 = 6 בחזקת 3 = גבורה = 3 פעמים חסד [ממוצע ג התבות], "בן אחר" = 261 – צירוף ספרות של 216, "יסף הוי' לי בן אחר" = 477 = "בעתה" = אשה במילוי: אלף שין הא [אשה, רחל, בהריון עם בן אחר, אך אותו בן, בנימין, בן אוני, הוא "אחר" לאמו, וד"ל] = 9 פעמים 53, אבן [הנאמר בברכת יוסף – "משם רעה אבן ישראל"], ראשי התבות = אבן, ועוד ח פעמים אבן = משיח בן דוד. סופי התבות = משה, ודוק). "יסף הוי' לי בן אחר" הוא צירוף אותיות הוי' ברא לי פינחס (הערך הממוצע של יוסף פינחס הוא יעקב, בעלה האהוב של רחל, ודוק), ודוק. יוסף, וניצוצו בפינחס, מחזיר את ה"בן אחר" בתשובה. בחטא בנות מדין עבדו ישראל לפעור, ונעשו "בן אחר", עובדים לצד אחר-אחור, ממש. כשהרג פינחס לזמרי הוא החזירם לפנים (ואפילו אלו שביזו אותו כבר היו פניהם לפנים [שהרי טענו איך העזת כו' מי אתה, הסתכל לאחוריך, ליחוסך וכו'] ולא עוד לאחור; מכאן לימוד חשוב שכל מי שעוסק בתשובה, במלחמה עד כדי חרוף נפש נגד זנות והתבוללות [עבודת הפעור] כדאי כל הבזיונות, עליו לספוג את כל הבזיונות בידעו שאף על פי כן פועל הוא בכך להחזיר את ישראל להסתכלות כלפי פנים, מקור חוצבם באלקי ישראל). הוא מחזיר את "שקר החן" של בנות מדין – כזבי בת צור, כזבי לשון שקר וכזב, ל"חן אמת" (חן אמת מעמיד "צבאות הוי'" ומגלה "הוי' צבאות אלהי ישראל") – "אילת [= אמת] אהבים [= חן] ויעלת חן", והיינו פינחס אותיות יסף חן, ודוק. "יסף הוי' לי בן אחר" – פינחס (יסף חן) = 685, מספר ההשראה של 19, חוה, ובתוספת יוסף = 841 = מספר ההשראה של אהיה, שהוא הריבוע של 29, יחוה ("ולילה ולילה יחוה דעת").
שני ההורים של פינחס, בלשון הפסוק הנ"ל, הם "אלעזר בן אהרן" ו"מבנות פוטיאל" = 1250 (מספר התבות של שיר השירים וכו' כנודע) = הריבוע-כפול של 25 (אדם מלא: אלף דלת מם; ההפרש ביניהם = 18, הריבוע-כפול של 3). ביחד עם פינחס בנם = 1458 = הריבוע-כפול של 27 (קרע שטן, פעולת פינחס). "מבנות" = יפתח!
השם פוטיאל מיחד את שתי הטפות (משרשים שונים, אך מתיחסים ביסוד, הנקרא "כל") של יוסף, משרש הבל, ויתרו, משרש קין (פוטיאל הבל קין פינחס = ישראל, ועוד יוסף יתרו = 1313 = תחית המתים). יוסף פטפט ביצרו יתרו פטם עגלים לעבודה זרה = 1869 = 21 פעמים 89 = טף (21 ו-89 הם שני מספרי "אהבה" כנודע). שרש הטפה הוא בשם אהיה (21), כמבואר בכתבי האריז"ל (בסוד ה-פד – חנוך – צומות של תיקון הברית, פד = ד פעמים אהיה). יש כאן ג פט-טף בגלוי ועוד טף פעמים חי בסתר. והנה, פטם עגלים לעבודה זרה הוא הלעומת זה של תורה ("רצוא ושוב"), סוד זיווג זו"ן דקלי' סמאל לילית. מכאן, מעומק הקלי' עלה יתרו לקדושה – יתרו = התורה (סוד "זאת התורה וגו'", על דרך "בזאת יבוא אהרן [ונכדו פינחס] אל הקדש" – דא תרעא לאעלאה; "מי זאת עולה מן המדבר", זה יתרו שנדבו לבו לצאת מן הישוב ולבוא אל המדבר על מנת להדבק בתורה ואלקי ישראל). ראשי התבות של יוסף פטפט ביצרו יתרו פטם עגלים לעבודה זרה = 289 = טוב בריבוע (טוב פעמים טוב), ובכל הביטוי יש טוב טוב אותיות, ודוק.
פוטיאל = חנוך אליהו, והוא עולה חצי "פינחס זה אליהו"! בת פוטיאל (אם פינחס) = "יאר הוי' פניו אליך ויחנך" – כך מברך פינחס את ישראל, וד"ל. פוטיאל ועוד "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" = מב פעמים הוי' ב"ה, סוד מב האזכרות שבתפילין, סוד "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ", הכתוב בתפילין דמארי עלמא, שמשם בא לפינחס הכח ועז לעשות מעשה בזמרי (ובכך להתכהן כהונת עולם).
ועוד בסוד החן הנ"ל: זמרי בן סלוא (= ז פעמים חן) נמשך אחר "שקר החן" של כזבי בת צור (= שלהבת, הלעומת זה של "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", וכידוע הסברו של רבי אייזיק מהומיל זצ"ל בהקבלת ג האהבות ל-ג שלבים בתאות הזיווג, ועד לגילוי הכחות המאדיים של הנפש, שאינם יודעים כל מעצור [עד שתהא שלהבת עולה מאליה לגמרי], בשעת מעשה ממש, עיי"ש), אך ביחד עם פינחס בן אלעזר עולה הכל 1711 = חן במשולש (= ז פעמים חן כנ"ל ועוד "דרך ארץ קדמה לתורה" – בחינת "קנאין פוגעים בו" [סוד שם חתך – סגולה לפרנסה: "פותח את ידך" – "ויקח רמח בידו", ר"ת ורב = פינחס-יצחק, "ורב חסד" היינו מדת כהנא רבא כנודע, ר"ת של "קנאין פוגעין בו", קפב = יעקב, רמח = אברהם, רת"ס האותיות של "ויקח רמח בידו = אליהו, כל נשמות האבות ואליהו באו לעזור לפינחס במעשה הקנאות, הנערות, שלו, סוד "נער ישראל ואוהבהו" כנודע, ודוק], "הלכה ואין מורין כן", שבכך מעלה פינחס בן אלעזר את ניצוץ כזבי בת צור ליחדה בצור ישראל וגואלו [זמרי כזבי = צור] וד"ל) – במעשה המסירות נפש של פינחס, לנקום את נקמת ה' ולכפר על בני ישראל, הוא מעלה את "שקר החן" לחן אמת (= צבאות כנ"ל, וביחד עם 1711 = 2210 = טוב פעמים עין – "טוב עין הוא יבורך ['אל תקרי יבורך אלא יברך' – יברך את עמו ישראל בשלום – 'הנני נותן לו את בריתי שלום']"), כנ"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה