ג. המשך דברי האר"י:
"ונבאר עתה ענין הנפש של אדם מעולם האצילות אשר נשארה פורחת עליו ולא נסתלקה כנזכר. כי הנה כאשר הוליד את קין והבל בניו לקחו הם בחי' נר"ן המגיע להם מעשיה יצירה בריאה, ועוד לקחו בחי' הנפש דאצילות של אדם אביהם. ונודע כי כל נשמה יש בה בחי' אור מקיף ואור פנימי, והנה הנפש הזאת היתה בבחי' אור מקיף ואור פנימי. אח"כ כאשר נתגייר יתרו חותן משה זכה אל חלק הנפש של אצילות שנתנה לקין כנזכר, אלא שלא לקח רק בחי' אור פנימי שלה לבד, ואז כתיב בה וחבר הקיני נפרד מקין, כמו שיתבאר במקומו. ונדב ואביהוא לקחו אור המקיף דנפש דאצילות דאדם הניתן לקין בנו כנזכר".
ידוע הדיוק בלשון חז"ל "גר שנתגייר" ולא "גוי שנתגייר" – תמיד היה גר, תמיד ריחף עליו נפש אלקית יהודית, והיא שעוררה אותו להתגייר. וכן הוא בנוגע ליתרו שזכה אל חלק הנפש דאצילות של קין בבחינת האור פנימי שלו דווקא. האור פנימי דנפש קין דאצילות הוא הכח להשתנות ולהתהפך מן הקצה אל הקצה, מכומר לעבודה זרה לגר צדק מן המדרגה העליונה. היכולת להשתנות בפועל ממש שייך לשרש קין, כמבואר במקום אחר (בסוד "מקום שבעלי תשובה [משרש קין] עומדים אין צדיקים גמורים [משרש הבל] יכולים לעמוד שם", וד"ל). אך להגיע ל"נעימות עריבות ידידות מתיקות" (לשון בעל אור החיים הקדוש) כלות הנפש ממש אל ה' בפועל ממש – דרגה זו של נדב ואביהוא באה מאור המקיף של נפש קין דאצילות. אין כאן רק שינוי המהות אלא כליון המהות, "כלה שארי ובשרי וגו'" ("מי לי בשמים וגו'" – "איך וויל זיי גאר ניט וכו'"), בחינת כלה עילאה, כמבואר בדא"ח, ודוק.
"וכאשר נולד פינחס, כתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס, וארז"ל פוטיאל זה יוסף, שפטפט ביצרו, וזה יתרו שפטם עגלים לע"ז. וסוד הענין הוא, כי פינחס בעת שנולד, היה כלול משתי נצוצות נשמות, וזהו פוטיאל לשון טפין, כי היה משני טפין של נשמות, נצוץ אחד היה משרש נשמת יוסף הצדיק. ונצוץ שני, משרש נשמת יתרו. ובחי' ב' נשמות אלה, נקרא פינחס. ואל תתמה, איך נתערב הנצוץ של יתרו עם הנצוץ של יוסף, כי כבר ידעת שיוסף הוא ביסוד אשר שם נמשכים טפות הזרע של כל החו"ג ומתערבים בו, ולכן אין לתמוה איך נתערבה נצוץ נשמת יתרו שהיא משרש אחר עם נצוץ השרש של יוסף. ונמצא כי פינחס לקח נצוץ משרש יתרו שהוא מן בחי' אור פנימי דנפש אדם הראשון דאצילות. אח"כ כאשר מתו נדב ואביהוא במעשה הקטרת שחטאו בו, ואירע אח"כ ענין פינחס שהרג לזמרי, וזכה שנכנסו בו בחי' נפשות נדב ואביהוא, שהיו מבחי' אור המקיף של נפש דאדם מן האצילות. וזה גרם לו היות כבר בו נצוץ משרש יתרו שהוא מאור פנימי דנפש דאצילות, ועי"כ נשלם עתה בפינחס נפש דאצילות באור פנימי ובאור מקיף, אלא שהאור פנימי נכנס בו בסוד גלגול ממש כשנולד והאור המקיף בסוד עבור בלבד אחר שנולד וגדל".
בבואו לבאר את סוד שרש נשמת פינחס פותח האר"י בפסוק בפרשת וארא בו מוזכר לראשונה שמו של פינחס (זה אליהו, כפי שיתבאר): "ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס אלה ראשי אבות הלוים למשפחתם". "פינחס", שהוא כפולה של אחד (אהבה), הוא התבה ה-אחד בפסוק. "פוטיאל" הוא התבה ה-ז בפסוק (בת הזוג של אחד-יג כנודע, היינו "מבנות פוטיאל", וד"ל). מסוף הפסוק, "פינחס" "פוטיאל" "ואלעזר" הן התבות ו יב חי (בדילוג שוה של ו ו; פינחס הוא אכן הדור הששי ללוי, ודוק). והנה, אלעזר בן אהרן = יתרו (שעל כן לקח לו לאשה מבנות יתרו, ונשמת יתרו באה בפינחס בנו)!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה