17 ביולי 2008

פרשת פינחס - יום חמישי

ה. "וכיון שהיה חלוק זה בו לכן היה בו ענין אחר, והוא כי צריך שתדע שהנשמה הבאה לאדם בעת שנולד בסוד גלגול ממש אעפ"י שתהיה מורכבת ומעורבת משתי נצוצות, כנזכר בענין פינחס שהיה בו נצוץ מיוסף ונצוץ מיתרו, הכל נקרא נשמה אחת ואינה צריכה לבחי' אחרת שתחברם. אבל הנשמה הבאה בסוד עבור אחר שנולד האדם, כגון נפש נדב ואביהוא שנתעברו בפינחס, הנה צריכה היא שתבא עוד עמה נצוץ נשמה אחרת חדשה, רוצה לומר שזאת תהיה פעם ראשונה שבאה לעולם ולא תהיה ישנה ומגולגלת, וזו החדשה היא מחברת את זו הנפש דנדב ואביהוא הבאה בסוד עבור להתעבר עם נפש פינחס של בחי' גלגול ממש. ולכן הוצרך להתעבר עוד בפינחס נפש חדשה אחרת והיא הנקראת בשם אליהו התשבי מתושבי גלעד, והוא משרש גד. והיא נשמה חדשה כנזכר ובאה עתה בו כדי לקשר ולחבר יחד את נפש נדב ואביהוא עם נפש פינחס עצמו שהיתה בו בגלגול גמור מיום שנולד. ואמנם עוד צריכה נשמה אחרת חדשה גם כן כדי לקשר ולחבר נשמה חדשה הנקראת אליהו התשבי עם שאר הנשמות הישנות שהם נפש פינחס ונפש נדב ואביהוא, ולכן הוצרך עוד לבא בפינחס נשמה אחרת חדשה, והיא הנקראת ג"כ אליהו משרש בנימין, הנזכר בדברי הימים, בפסוק ויערשיה וזכרי ואליהו בני ירוחם. וכמ"ש אליהו ז"ל בעצמו אל החכמים, מבני בניה של רחל. וכמו שיתבאר ענין זה, בסיום הדרוש הזה. ונמצא, כי ד' בחי' נכללו בפינחס, האחת היא נפש פינחס עצמו כשנולד כי אע"פ שהיתה כלולה מב' טפין דיוסף ויתרו נקראים נפש אחת. הב' היא נפש נדב ואביהוא כשבאה בסוד עבור וגם זו נפש אחת נקראת ולא שתים כנודע מספר הזהר בפרשת אחרי מות דנדב ואביהוא תרי פלגי גופא הוו. והשלישית היא נפש הנקראת אליהו התשבי משרש גד. הרביעית היא נפש הנקראת אליהו דשרש בנימין. וז"ס מ"ש חז"ל הנז"ל, תנא מיכאל באחת וכו', ואליהו בארבע וכו', והבן זה".

נמצא שפינחס מורכב מארבע בחינות-נשמות (סוד מעשה מרכבה – ארבע חיות הקדש, וד"ל), סוד "אליהו בארבע" (ארבע עפיפות של חיות הקדש) – כולן נקראו על שם אליהו (הגם שיש רק ב בחינות של אליהו מבין הארבע הנ"ל – אליהו משבט גד ואליהו משבט בנימין), "פינחס זה אליהו". והרמז פשוט ומובהק: פינחס = ד פעמים אליהו (בסוד "כנגד ארבעה בנים דברה תורה"; תורה ו-ד פעמים בן = 819 = אחדות פשוטה, סכום כל הריבועים מ-א עד אחד וכו', כמבואר במ"א)!

והנה, יש לדייק שעיקר נשמתו של פינחס, משעת לידתו, הוא מצד אמו דווקא, בת פוטיאל, שהרי בשם פוטיאל רמוזים שני הניצוצות של יוסף ויתרו הנחשבים לנשמה אחת. והיינו שהוא בחינת אור פנימי, וכידוע שהיחס בין ההארות מצד אבא ומצד אמא הם בחינות אור מקיף, מצד אבא, ביחס לאור פנימי, מצד אמא. נמצא שפינחס דומה ליצחק אבינו (פינחס = יצחק) שעד העקדה (המקביל בחיי פינחס למעשה זמרי – מסירות נפש בפועל ממש) היתה לו נשמה מצד עלמא דנוקבא בלבד, ורק בזכות המסירות נפש זכה לנשמה זכרית הרויה להוליד (וכן יש לומר ביחס לפינחס, שעד שהרג לזמרי לא היה ראוי להוליד בקדושה הרואיה לו בעצם, שהרי טרם נתכהן, ולא היה בנו מיוחס לשבט הכהונה, מה שאין כן בנו אבישוע, בדברי הימים, הוא בשושלת הכהונה כנ"ל). פינחס זכה להיות זכר על ידי הרג (ובכך העלה לקדושה) את זמרי כזבי. הרי נשמת נדב-אביהוא, אליה זכה בשעת מעשה דהריגת זמרי-כזבי, הוא מצד יחוס אביו דווקא (בחינת אור מקיף כמבואר באר"י) – נדב ואביהוא הלא הם אחיו הגדולים של אלעזר (שהוא ירש את גדולתם, והוא חייב להנציח אותם, להעמיד להם בן, על דרך מצות יבום, עם כי לא היו הם נשואים אשה, וד"ל). בלשון דא"ח, חיבור המקיף (סובב כל עלמין) והפנימי (ממלא כל עלמין), ובעבודה – סוד היחוד של העבודה שבבחינת "יחודא עילאה" דעובדי ה' בנשמתם עם העבודה ד"יחודא תתאה" דעובדי ה' בגופם ("ליחדא שם יה ב-וה [ביחודא שלים בשם כל ישראל]") – הוא על ידי כח העצמות דווקא שלמעלה משניהם. היינו סוד הנשמה חדשה דאליהו התשבי. אבל בהיותה חדשה, כדי לחבר את החדש בעצם עם הישן צריך עוד נשמה – אליהו אחר (משבט בנימין). והוא סוד "יסף לי הוי' בן [= אליהו] אחר [בנימין]", והוא פלא! ובלשון החסידות, ה"אור חדש" לא היה בגדר אור כלל אלא בגדר עצם פשוט, וכאשר נמשך להאיר (על ציון = יוסף, שרש נשמת פינחס; על ציון = אהרן, אותיות נראה – "באורך נראה אור") "עוטה אור כשלמה", היינו שמתלבש בעוד אור דמיניה וביה, המסוגל לקרב ולחבר את החדש בישן (ובנוגע למשיח, הנשמה החדשה העיקרית, הבא לגלות תורה חדשה לישראל, בחינת ה"קיסר" [יוצא דופן, תופעה חדשה ואחרת מכל המוכר לאנושות עד עתה], מתלבשת בעוד נשמה, הנקראת באותו שם ממש, דוד, בחינת "פלג קיסר", בסוד "שלם וחצי", שביחס לקיסר, שע נהורין = "ואציעה שאול הנך! ך = 500, משיח הנך = בראשית, כמבואר במ"א).

אם האור פנימי בא מצד אמא והאור מקיף מצד אבא, אזי האור חדש המתלבש בעוד בחינה של ממוצע בין חדש לישן היינו בסוד עתיק ואריך (מעין סבא וסבתא ביחס לבן). נמצא שאליהו התשבי משבט גד הוא בסוד עתיק יומין (גד הוא סוד ז"ת דעתיק, וד"ל; "גד גדוד יגדנו והוא יגוד עקב" ישר והפוך = כתר, ואמירתו ג"פ היינו כנגד ג"פ כתר, ג רישין עילאין דכתר עליון). אליהו דשבט בנימין הוא בסוד "לית שמאלא בהאי עתיקא כולא ימינא" דקאי בפרט על פרצוף אריך אנפין (שדו"נ שבו בבחינת ימין ושמאל כנודע), כמבואר בכתבי האר"י. עתיק יומין הוא שרש ה"חדש ממש" ואילו אריך אנפין הוא שרש ה"נתחדשו גזרותיו", ד"חד[ש] אמר... וחד[ש] אמר..." = נושא הפכים, גילוי כתר עליון, וד"ל.

גד (שרש אליהו התשבי) בנימין (שרש אליהו אחר) = 169 = אחד בריבוע (סוד יג מדות הרחמים, המתגלים בדיקנא דאריך מאורות דעתיק), וביחד עם אליהו אליהו = 273 (3 פעמים 7 פעמים 13) וביחד עם פינחס (זה אליהו) = 481 = 13 פעמים 37 (מספר הראשוני ה-13), מספר ההשראה של 16 (שבמשולש = פוטיאל).

אין תגובות: