15 בספט׳ 2008

פרשת כי-תבוא - יום שני

ב. על פי הפרצוף הנ"ל נתבונן בכמה פרטים יותר לעומק.

פירש בעל הכתב והקבלה: "'האמרת'. לשון הבדלה והפרשה (רש"י), ובפירושו זה יתבאר היטב מאמרם (סנהדרין נ"ו) דילפי ממלת 'לאמר' ענין גלוי עריות שנצטוו עליה ב"נ, שהוא לכאורה רחוק מאד ממשמעות המלה (ע"ש בתוס'), אמנם כיון שבלשון אמירה המכוון ענין הבדלה והפרשה דבריהם פשוטים, כי בכ"מ שיש גדר ערוה כתיב בו לשון קדושה שפי' פרושים מן הערוה, וכמ"ש רש"י ר"פ קדושים. ועמ"ש ריש ויקרא במלת לאמר".

והוא קצת על דרך הדרוש, שהרי חז"ל הביאו ראיה מהפסוק בירמיהו "לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר" (עיי"ש ובתוספות הנ"ל) ולא ממשמעות לשון "לאמר". ובכל זאת חזי לאצטרופי מה שבמשמעות לשון אמירה ענין הפרשה והבדלה, השייך בפרט לענין עריות. אצל אדם הראשון נאמר "והאדם ידע את חוה אשתו", והיינו חיזוק להמבואר לעיל שפירוש זה ב"האמרת... האמירך" מכוון כנגד ספירת הדעת. ולפי זה, במשמעות פירוש זה שאנחנו בוחרים בה' והוא בוחר בנו ע"ד כבחירת בני זוג להתקדש זו לזה.

ובפסוק הנ"ל מירמיהו, ממנו מוכיחים חז"ל ש"לאמר" קאי על גילוי עריות – "לאמר הן וגו'" – הרי "הן" הוא לשון "אחד", כפירוש חז"ל ל"הן יראת הוי' היא חכמה", סוד "והיו לבשר אחד" ו"אחת היא יונתי תמתי" – "אשה יראת הוי' היא תתהלל" (פירוש הדעת מתלבש בפירוש התפארת כנ"ל, וד"ל).  

"לאמר הן ישלח איש את אשתו" = 2093 = 7 פעמים 13 פעמים 23. יש כאן חוה אותיות, ו-23 = חיה (תיקון חוה). "כל השביעין חביבין" ו-13 = אחד-אהבה. ראשי וסופי התבות = 44 פעמים 23 ואילו אמצעי התבות = 47 פעמים 23 (46 במשולש) = תפארת (שהנקודה האמצעית שלה – ישראל). בדילוג תבות "הן... איש... אשתו" = 1073 = 29 פעמים 37, יחידה (הבל בן אדם וחוה), ב"בן זוג" של חיה כנודע. הן = 55 (י במשולש), המספר הבא לאחר 37 בסדרה הריבועית הבסיסית ביותר בקבלה: 7 13 23 37 55..., ודוק היטב. "לאמר" = הריון (ימי ההריון בחז"ל), הנקודה האמצעית של ישראל (הנקודה האמצעית של תפארת כנ"ל) = ירמיהו, אומר הפסוק הנ"ל. בהיות ירמיהו הנביא הגלגול העיקרי של משה רבינו בין הנביאים, כמבואר בכתבי האריז"ל, מתאים שלו דווקא רגישות יתר בענין הדעת (דעת משה = דעת המכריע = אחדות פשוטה וכו' כנודע) והקשר שלה לגילוי עריות (ותיקון הברית), וד"ל.

והנקודה החשובה ביותר, בהיות "לאמר" קשור במיוחד לבחינת הדעת יומתק הפירוש הנ"ל ש"וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" רומז לחיבור עשרת הדברות של מתן תורה לעשרה מאמרות של מעשה בראשית (חיבור העל-טבעי לטבע), שהרי חיבור זה נעשה מכח הדעת דווקא (כאשר העיטרא דחסדים שבדעת אוחז בעל-טבעי והעיטרא דגבורות שבדעת אוחז בטבע, וד"ל), לשון התקשרות והתחברות (לשון "והאדם ידע את חוה אשתו" כמבואר בתניא – "האדם" סוד עשרת הדברות ו"חוה אשתו" סוד עשרה מאמרות, וכידוע שמאדם הראשון עד אברהם, היהודי הראשון, ולא עד בכלל, יש חוה דורות, ומאברהם, תיקון האדם באמת – "אתם קרוים אדם ולא אומות העולם קרוים אדם" – יש אדם דורות המנוים בתנ"ך עד "ענני שבעה", מלך המשיח, כמבואר באריכות במקום אחר; ועוד, אותיות דם של אדם רומזות לחיבור דברות מאמרות, והיינו מכח ה-א שבו, כח האיחוד שבדעת להיות לאחדים ממש, וד"ל; אחד דבר מאמר [ראשי תבות אדם; יש כאן 10 אותיות, המשולש של 4, פנות המשולש הן אותיות אמר, כאשר שאר האותיות = 259 = 7 פעמים הבל, יחידה. שלש הפנות עם הנקודה האמצעית – אברם, 3 בחזקת 5, כאשר השאר = "ויאמר", סוד "ויאמר אברם אדני הוי' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר... ויאמר אברםהן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אתי", וד"ל] = 500 = "פרו ורבו", המצוה רבה שניתנה לאדם, להרבות את הדמות, על ידי חיבור עשרת הדברות של התורה ועשרה מאמרות של העולם. 500 = "אין" בהכאת אותיותיו, סוד "ואדם אין" [= "הוי' אלהים", שם מלא, ככתוב בסיפור השני של מעשה בראשית, סוד יחוד העל-טבעי, הוי', והטבע = אלהים], כאשר התבה "אין" היא התבה ה-500 בתורה! חלק המילוי של אחד דבר מאמר = 2600, מאה [ברכות בכל יום] פעמים שם הוי' ב"ה, ביחד עם השרש = 3100, מאה פעמים שם אל, במספר קדמי, אחד דבר = אדם פעמים חוה, ואילו מאמר = שרה רבקה רחל לאה, ודוק). 

אין תגובות: