ה. והנה, פלא, תבת "לו" ("ואם אחרת יקח לו") היא התבה ה-לו בפרשה! אבל יש עוד "לו" בפרשה (לפי הקרי): "אם רעה בעיני אדניה אשר לו יעדה והפדה", והוא התבה ה-לו מסוף הפרשה! רש"י מפרש לפי הכתיב "אשר לא יעדה" (והוא חידוש יוצא מן הכלל שהפשט הוא כפי הקרי): "'אשר לא יעדה'. שהיה לו ליעדה ולהכניסה לו לאשה וכסף קנייתה הוא כסף קידושיה, וכאן רמז לך הכתוב שמצוה ביעוד ורמז לך שאינה צריכה קדושין אחרים". אך האבן עזרא מפרש לפי הקרי: "'אם רעה'. שלא מצאה חן בעיניו אחר שקנה אותה שישאנה לאשה. וזה הוא טעם 'אשר לו יעדה' שהיא יעודה לו להיותה אשתו, או יעדה להיותה אשת בנו. ודע כי 'לו' קרי, וכתוב הוא בפנים באלף ובחוץ בויו. ואמר הגאון כי שני טעמים יש לו. כמו 'הוא עשנו ולא אנחנו', הטעם האחד כי אנחנו לא עשינו עצמנו והשני כי לו אנחנו. והנכון בעיני כי זה השני הוא האמת לבדו, וככה כולם".
ואנחנו לפי דרכנו כאן נפרש על דרך הפשט של הראב"ע ש"אשר לו יעדה" מדבר באמה לאחר יעוד, אך מה שהכתיב הוא "לא" היינו לרמוז שאין זו בחינת "לו" ממש, אלא ביחס לדרגתה הקודמת של האמה לפני יעוד, והיינו ממש כנ"ל שיש כאן ג דרגות: אמה לפני יעוד ("אשר לא יעדה", כפירוש רש"י), אמה לאחר יעוד (אשר "לא-לו יעדה"), "אם אחרת יקח לו" ("לו" גמור), חצי אשה אשה כנ"ל, וד"ל.
וכל זה רמוז בתבה הפותחת את הפרשה: "וכי" = "לו" ("אשר לו יעדה") = "לו" ("אם אחרת יקח לו"). על פי פשט, "וכי [ימכר איש את בתו לאמה]" מדבר באמה לפני יעוד, אלא שבא ללמדנו מהי תכלית מכירה זו, ושעל כן (מפני ש"נעוץ סופן בתחילתן") גם במצבה הראשון של האמה העבריה לפני יעוד מאירה אצלה (בהארה מרחוק) את דרגת ה"לו [עזר כנגדו]", וד"ל.
וכי נדייק בדברי ההעמק דבר הנ"ל: "כבר נתבאר דיוק 'לו' שהוא כראוי לו לפי ערכו ויחוסו או לעזר חייו", מוכח שכולל בחינת "עזר" בבחינת "לו", שהרי כותב שבבחינת "לו" יש שתי בחינות, או "ראוי לו לפי ערכו ויחוסו או לעזר חייו", ומשמע מזה שלפי דעתו האמה גם לאחר יעוד היא בבחינת "כנגדו". והיינו שעל פי פשט אין האמה לפני יעוד בכלל "אשה" כלל. אך בפנימיות יותר נראה כנ"ל שיש כאן ג בחינות נשים – חצי אשה אשה אשה כנ"ל, וכן על פי הלכה מצוה על האדון מלכתחילה ליעד את האמה (כבפירוש רש"י הנ"ל), נמצא שמרגע קניתה היא "מיועדת" ליעוד, וכבר מצד המחשבה מתיחסים אליה כאל אשה בכח, דהיינו חצי אשה (ושעל כן מקומה גבוהה יותר מאשר מקום העבד העברי, שהיא בעולם הבריאה והוא בעולם היצירה ["אף עשיתיו" – עבד כנעני בעולם העשיה], ודוק).
"אם רעה בעיני אדניה אשר לא [כתיב, לו קרי] יעדה והפדה לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה" היינו כנ"ל שאם אינו מיעדה נקרא "בוגד" בה. והנו מצטדק, מן הסתם, בהוציאו עליה שם רע ("אם רעה בעיני אדניה").
ועוד ראוי להעיר שעל פי הפנימיות דרגת "לו" אינה רק מה ש"ראוי לו לפי ערכו ויחוסו", אלא לו ממש בביטול עצמי להיות לאחדים ממש, ודוק.
ועוד רמז: ראשי התבות של התבות השניות של חמשת פסוקי הפרשה: "וכי ימכר... אם רעה... ואם לבנו... אם אחרת... ואם שלש..." – ישראל, "ישראל עלו במחשבה" להיות עם סגלה לו יתברך, ולא שייך בהם גירושין כלל (גם כאשר הוא מתדרדר לדרגת אשה תתאה או פילגש – "ישראל שחטא ישראל הוא"). "וכי ימכר... אם רעה... ואם לבנו... אם אחרת... ואם שלש..." = לו פעמים בן, אותיות "לבנו", לרמוז שישראל דלתתא מתיעד לשרשו ישראל דלעילא, "בני בכרי ישראל", וד"ל. והוא עולה חסד (שם עב) פעמים הוי' ב"ה – חסד = לו לו, סוד חוה ("אם כל חי") במשולש פרטי: ח במשולש = לו, וה כל אות במשולש = לו, ודוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה