ד. וראה בפירוש המלבי"ם לפסוק "ויהי היום וגו'": "'ויהי היום'. כבר באר הרמב"ם כי כל הרעות בין כלליות בין פרטיות אין באים רק מצד החומר, כל הגשמיים ההוים ונפסדים לא ישיגם ההפסד רק מצד החומר, אבל מצד הצורה ובחינת עצם הצורה לא ישיגם הפסד רק הם עומדים, אמנם ישיג ההפסד לצורה במקרה, ר"ל מפני התחברה לחומר, וטבע החומר ואמתתו שהוא לא ימלט לעולם מחברת ההעדר יפשוט צורה וילבש צורה אחרת תמיד, ובאר שם (פ"ח מח"ג) כי כל השחתה והפסד או חסרון הוא מפאת החומר, למשל האדם כיעור צורתו וצאת איבריו מטבעם, וכן חולשת פעולותיו או בטולם או בלבולם, אין הפרש בין היות כ"ז מתחלת היצירה או מתחדש עליו אח"כ, אין זה כולו נמשך רק אחר חומר שלו הנפסד לא אחר צורתו, וכן כל בעל חי אמנם ימות ויחלה מפני החומר שלו וכל פשעי האדם וחטאיו נמשכים אחר החומר שלו, ומעלותיו כולם נמשכים אחר צורתו, למשל השגתו את בוראו וציירו כל מושכל והנהיגו תאוותיו וכעסו והסתכלו מה שצריך לבחור בו ובמה שצריך לרחקו כ"ז נמשכים אחר צורתו, אבל מאכליו ומשתיו ומשגליו ורוב תאוותיו בהן וכעסו וכל מדה רעה שתמצא בו הכל נמשך אחר חמרו, עפ"ז ספר כי בני אלהים שהם הכחות הנמצאים בכל הבריאה שהם בניו ומעשי ידיו, באו להתיצב על ה', שמצד שהוא ה' מהווה וממציא כל המציאות יתיצבו בני אלהים והכחות כולמו, כי קיום המציאות היא בריאה מתמדת, וספר כי גם השטן שהוא כח ההעדר שהוא מקור הרע וההפסד והחטא וכל ביטול ונזק בא בתוכם, וכבר באר המורה (שם פכ"ב) שלא אמר ויבואו בני אלהים והשטן להתיצב, שאז היה משמע שמציאת שניהם הוא על ערך אחד ויחוס אחד רק אמר שבא בתוכם כאילו הוא לא בא בעצם וראשונה להתיצב על ה' כי הוא אין לו שורש בהויה רק בהעדר והפסד, רק שבא בתוכם אחר שהוא תנאי לבני אלהים התחתונים ר"ל לכחות החומריים שלא תמצא הויה בבעלי החומר מבלי העדר קודם לה שפושט צורה ולובש צורה, והנה קבלנו שעל כל כח מכחות מעשה בראשית יש כח עליון ממונה עליו והוא שורש אליו והם הבני אלהים שבאו להתיצב על ה', מלאכים הממונים על כל כחות ההויה שכולם השפעו וקבלו כחם מה', כמ"ש חז"ל שאין לך עשב שאין מלאך ממונה עליו ואומר לו גדל, ועל כח המעדיר והמשחית יש ג"כ כח רוחני ממונה שהוא השטן המקטרג וממית ומעדיר וכמ"ש חז"ל הוא השטן הוא היצה"ר הוא המלאך המות והוא הבא לקטרג ולקבל כח להעדיר ולהשחית".
מפרש המלבי"ם, על פי הרמב"ם במורה נבוכים, ש"בני האלהים" הם מלאכי ההויה, על דרך מאמרם ז"ל שאין לך כל עשב למטה שאין לו מזל-מלאך למעלה המכה בו ואומר לו גדל. ובדא"ח בא פירושו שהמלאך המכה בעשב כו' היינו דווקא לאחר התהוות העשב יש מאין, אבל אין בכח המלאך להוציא את העשב מאין. ואילו "השטן" הוא מלאך ההפסד (המכונה היום במדע חק האנטרופיה) הבא להשחית כל דבר מצד החומר שלו. הרי הוא היצר הרע הוא השטן הוא מלאך המות, הכל כח מפסיד ומשחית. נמצא שהשטן הוא בחינת "פושט צורה", שלב מקדים ל"לובש צורה" חדשה על ידי בני האלהים. קודם באו בני האלהים בפני עצמם להתיצב על ה', במגמה לקיים את הצורה הראשונה של המציאות, ורק אחר כך בא השטן, הכח הנגדי, בתוכם, על מנת לקבל רשות מה' להשחית את הצורה הראשונה (המסומלת על ידי איוב בשלותו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה