ד. והנה, ככל שמתעמקים רואים שבעצם תפלת משה שבבחינת "תחנונים ידבר רש" – "ואתחנן אל הוי' בעת ההוא לאמר" – ו"תפלה למשה איש האלהים", תפלת עשיר, בחינת "ועשיר יענה עזות", הן תפלה אחת ממש. הרי "ואתחנן [אל הוי']" = "תפלה [למשה]" (שמכאן נלמד שכל תפלה צריכה לכלול את שתי הבחינות יחד, ובסוד מצות תפילין הכוללת שתי מצות – תפלה של יד ותפלה של ראש [תפלה של יד תפלה של ראש = ה פעמים אמת, סוד "אהיה אשר אהיה" – אהיה אהיה אזכרות שבתפילין, וד"ל, והוא עולה תפלה ועוד הוי' פעמים אדנ-י, ודוק], יד [בחינת "תחנונים ידבר רש"] ראש [בחינת "ועשיר יענה עזות"] = תפלה, כמבואר במקום אחר, וד"ל).
מה ש"ועשיר יענה עזות" היינו שעונה אמן, בעז ותעצומות, לתפלת ה"תחנונים ידבר רש", ו"גדול העונה אמן כו'", כמשל הגבור עז הנפש הגומר את המלחמה, המנצח בפועל ממש (ואין המצוה, המלחמה, נקראת אלא על שם גומרה; נצחון היינו נצח, מדת משה רבינו). נמצא ש"תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות", הכל באדם אחד ובעת ועונה אחת, היינו כעונה אמן אחר ברכת-תפלת עצמו, שעל ידי זה הוא גם הופך את התפלה והתחנונים, בחינת אור חוזר מלמטה למעלה, לברכה, המשכה וודאית מן השרש, אור ישר מלמעלה למטה, ודוק.
והנה, רש"י מפרש את הפסוק במשלי ברב (עשיר) ותלמיד (רש). אך במדרש מצאנו ש"תחנונים ידבר רש" זה משה, הרב, ואילו "ועשיר יענה עזות" זה יהושע, התלמיד (עיין בשפת אמת ליקוטים בתירוץ היתכן שמשה יהיה הרש ויהושע העשיר, הרי פני משה פני חמה, המשפיע, ופני יהושע פני לבנה, המקבל, עיי"ש בחילוקו בין שתי התפלות של משה רבינו: "ואתחנן אל הוי'" ו"תפלה למשה איש האלהים"), ללמד שיש כאן התכללות אמיתית (המתבטא גם בסוד "אחליפו דוכתייהו") בין הרש לעשיר, וד"ל.
ובמלבי"ם: "'תחנונים ידבר רש'. אם הרש מדבר תחנונים ומתחנן, אז העשיר יענה ויכניע את העזות, שגם אם הוא עז בטבעו יכניע טבעו למלאת תחנוני הרש. 'יענה'. מענין הכנעה, והוא פעל יוצא שמכניע את העזות". וראה בספר אוהב ישראל תחילת פרשת ואתחנן שגם מפרש "יענה" לשון הכנעה. ישראל (לי ראש, עשיר בדעת), העזין שבאומות, צריכים להכניע את העזות דלעומת זה, בחינת "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה" שאינם מבקשים בתחנונים אף על פי שענים הם (עיין בישמח משה פרשת בא בפירוש "פני הדור כפני הכלב"). נמצא שהעזות דקדושה (עזות החסיד, "הוי עז כנמר", ההלכה הראשונה בטוש"ע) יענה את העזות דלעומת זה, כהמשך בלתי נפרד לעבודת "תחנונים ידבר רש", וד"ל.
ובמדרש רבה ריש פרשתנו: "'ואתחנן אל ה''. זש"ה 'תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות'. א"ר תנחומא 'תחנונים ידבר רש' זה משה שבא אצל בוראו בתחנונים, 'ועשיר יענה עזות' עשירו של עולם זה הקב"ה ענה אותו עזות שנאמר 'אל תוסף דבר אלי'... אין לך גדול בנביאים ממשה וישעיה ושניהם לא באו אלא בתחנונים, ישעיה אמר 'ה' חננו לך קוינו' ומשה אמר 'ואתחנן אל ה''...". ובמקום אחר דרשו חז"ל "ועשיר יענה עזות" על ישעיהו (בן הכרך ו"תחנונים ידבר רש" דרשו על ירמיהו בן העיר), ללמד על התכללות הבחינות כנ"ל.
והנה, "תחנונים ידבר רש" – משה = 1625 = מספר ההשראה ה-29 (חצי חן) = 13 פעמים 5 בחזקת 3 (כה פעמים אדנ-י). "ועשיר יענה עזות" – הקדוש ברוך הוא = 1859 = 11 פעמים 13 בריבוע. ביחד = 3484 = 134 (מספר האזכרות של שם אדנ-י בתנ"ך כנודע) פעמים הוי' ב"ה. והוא 1000 יותר מחשבון הפסוק עצמו "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות", בהיות שמשה הקדוש ברוך הוא = 1000. ובהיות משה רבינו "איש האלהים" – "מחציו ולמטה 'איש' ומחציו ולמעלה 'אלהים'" – מחציו ולמטה "תחנונים ידבר רש" ומחציו ולמעלה "ועשיר [עשירו של עולם] יענה עזות", כל אלף האורות (נשמת ישראל בעל שם טוב) ניתנו לו, ושתי בחינות התפלה מתקיימות אצלו בעת ובעונה אחת כנ"ל, וד"ל.
ועוד ראה בפירוש הרד"ק ל"תפלה למשה איש האלהים": "... ודבר בו [משה ב'תפלה למשה'] מחולשת האדם ומקיצור ימיו ומתפלל שלא יענישנו הבורא כפי מעשיו". נמצא, לפי זה, ש"תפלה למשה איש האלהים" היא בעצם תפלת עני ורש, עני בדעת (עיקר "חולשת האדם") ורש במעשים המבקש סליחת חנם – "תחנונים ידבר רש". מכאן עוד ראיה להתכללות ולאחדות בין תפלותיו של משה, ודוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה