ד. והנה, צדיקים בינונים ורשעים, כולם יחד (אך לפי סדר זה דווקא – צדיקים בראש כו', סוד מלך, מח לב כבד: מח בחינת צדיקים, בחינת נפש האלקית שעיקר משכנה במח; לב בחינת בינונים, ובו שני חללים שבהם שוכנים שתי הנפשות, האלקית והבהמית, שרש שני היצרים הנלחמים זה בזה על העיר קטנה כו'; כבד בחינת רשעים, ששם שוכן הנחש הקדמוני כנודע בספר הזהר הקדוש. והנה, סופי תבות מח לב כבד – חבד: "חכמה מוחא" ו"בינה לבא" והדעת שוכן בכבד, היינו ממש כנ"ל – משה הצדיק, בחינת מח החכמה, שוכן במח; איוב הבינוני [הפילוסוף המתייסר ונלחם על חייו וזכות קיומו – "לב בנפש כמלך במלחמה"], בחינת מח הבינה, מח הבינוני כנודע, שוכן בלב; בלעם הרשע, בחינת מח הדעת [הנשבר], שוכן בכבד, וד"ל. והנה בלעם רצה להפוך את הסדר, לקלל את עם ישראל בתבת "כלם" כמבואר בתוספות, וד"ל) מהווים צבור שלם כידוע, ו"צבור לא מת" (ראשי תבות צלם – "בצלם אלהים ברא אתו" "בצלם אלהים עשה את האדם" = ז פעמים חיים נצחיים [חיה במשולש; בדילוג תבות = ז פעמים חיים חיים ו-ז פעמים בחיים בחיים], "בצלם אלהים" "בצלם אלהים" = אברהם אברהם = מלכות, אל במשולש), היינו שכולם נכללים לבסוף בסוד הצדיק החי.
וידוע שדין צבור הוא דווקא כאשר עם ישראל יושב בארצו, בארץ ישראל. ובשעה שנכנסו עם ישראל לארץ ישראל ונעשו צבור נצטוו בשלוש מצוות ("מצוות הצבור") – להעמיד להם מלך, להלחם בעמלק (ובכל אויבי ישראל מסביב) עד גמירא, לבנות את בית המקדש. והנה, שלוש מצות אלו הן בסוד צבור אך בסדר הפוך, סוד (תיקון) "כלם" הנ"ל, ובסוד "ועמך [לבסוף יהיו] כלם צדיקים, לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי [יש נשמות דשרש הבל מסוד יד ימינו של ה' ויש נשמות משרש קין מסוד יד שמאלו של ה'] להתפאר [תפארת היינו ריבוי גוונים במזיגה נכונה ונאה – צדיקים בינונים רשעים המתיחדים בסוד מארי תורה דעמודא דאמצעיתא, סוד ישראל – יש ששים רבוא אותיות לתורה, ויש נשמות שהאות שלהן בתורה נמצאת בפרשת בלעם, וד"ל]".
מצות העמדת מלך – הבאה בתורה כמענה לתביעת העם "אשימה עלי מלך ככל הגוים [הרשעים]" – הוא כנגד פרשת בלעם, שבה מברך בלעם את ישראל: "הוי' אלהיו עמו ותרועת מלך בו" "וירם מאגג מלכו ותנשא מלכותו". והיינו מה שבלעם דקדושה הוא זה שמעלה את המלכות ומתקנה כנ"ל. בלעם = מלך אומה, סוד "אין מלך בלא עם" כנ"ל. מצות מלחמות היא כנגד ספר איוב, סוד מלחמת היצר, עבודת הבינוני כנ"ל.
איוב אותיות אויב (כמפורש בחז"ל שאיוב התריס כלפי שמיא שמא התחלף אצלו כביכול בין איוב לאויב), הוא הרגיש למציאת האויב בנפש פנימה והוא המצווה להלחם באויב עד שימחה את זכרו מתחת השמים, וד"ל.
מצות בנין בית המקדש היא כנגד ספרו של משה, ספר של צדיקים גמורים, ש"שם [בבית המקדש השלישי והמשולש, בחינת משה השלישי לבטן ונשמת יעקב אבינו השלישי לאבות העולם] נעשה לפניך כמצות רצונך" ויתקיים בנו "ועמך כלם צדיקים" כפשוטו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה