פרשת בלק - יום שלישי

ג. שלשת הספרים הנ"ל שכתב משה רבינו הם גם כנגד שלשת הספרים שנפתחים בראש השנה:

"אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינונים. של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים. של רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה. ובינוניים תלוים ועומדים מראש השנה עד יום הכפורים, זכו נכתבו לחיים לא זכו נכתבים למיתה. אמר רבי אבין מאי קראה? 'ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו', 'ימחו מספר' זה ספרן של רשעים גמורים, 'חיים' זה ספרן של צדיקים גמורים, 'ועם צדיקים אל יכתבו' זה ספרן של בינוניים. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא 'ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת', 'מחני נא' זה ספרן של רשעים גמורים, 'מספרך' זה ספרן של צדיקים גמורים, 'אשר כתבת' זה ספרן של בינוניים".

ספרו של משה עצמו – "זכרו תורת משה עבדי" – הוא ספר של צדיקים גמורים. ספר זה ניתן לכל עם ישראל – "ועמך כלם צדיקים...". ספר איוב הוא ספר של בינונים. איוב קרוע בין יצרו הטוב, המאמין בה', לבין יצרו הרע, המפקפק בצדק ה', הוא נלחם על זכות קיומו (מלחמת הבינוני), עד שלבסוף ה' מתגלה לו ומתקיים בו "כי יעמד לימין אביון [איוב ן] להושיע משפטי נפשו" כמבואר בספר התניא – ספר של בינונים. פרשת בלעם היא ספר של רשעים גמורים כמובן.

והנה, פרשת בלעם מהווה חלק בלתי נפרד של תורת משה, הספר של רשעים גמורים נכלל לגמרי בספר של צדיקים גמורים – "לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי", הצדיקים הגמורים משתעשעים בספורם של הרשעים הגמורים ואף ברשעים הגמורים עצמם, וכידוע מרבי פינחס מקאריץ שמי הוא צדיק גמור – זה האוהב רשע גמור. והיינו מה שמושיבים את בן הרשע ליד בן החכם הצדיק בליל הסדר, כדי שבן החכם, משה, יחזיר את בן הרשע, בלעם, בתשובה (על בן החכם להתעניין בספורו של בן הרשע, שיש לו באמת ספור חיים מעניין ביותר ["כיתרון האור מן החשך"] – "שבע יפול" [סוד יפתח הגלעדי, מקלי עולם, שבו ועל ידו דווקא נפתח פתח מלכות, כמבואר במ"א] ובזכות ההתקשרות ל"צדיק" – "וקם").

מה שאין כן ספר איוב, ספר של בינונים הוא ספר נפרד בפני עצמו, ומה שמשה רבינו כתבו היינו "כמאן דאמר איוב בימי משה היה", היינו שאיוב וגורלו נוגע בעצם (כימי חייו) למשה רבינו ("איוב בימי משה היה" = 446 = משה מלא: מם שין הא, אותיות משה מאין [סוד "והחכמה מאין תמצא"], סוד אביון הנ"ל אותיות אין בו [בדילוג אותיות, ודוק]!), וד"ל. משה הוא בחינת מוחין כנ"ל – אם יש "ספר פילוסופיה" בתנ"ך היינו ודאי ספר איוב (ולכן ספר היסוד של חסידות חב"ד, מוחין, הוא ספר של בינונים העומדים ותלוים בין החיים לבין המות מראש השנה ליום הכפורים – "יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו", ה"יומים" היינו "שעשעים יום יום", כתר וחכמה, קוצו של י ו-י שבשם, ו"ביום השלישי" היינו בינה, אמא עילאה שבה גילוי עתיקא – "לפני הוי' תטהרו", וד"ל, היינו שלמות המוחין [מה שאין כן מי שנכתב ונחתם לאלתר בכניסת ראש השנה כולו בסוד כתר עליון, למעלה מטעם ודעת, שרש הצדיק הגמור בפנימיות הכתר והרשע הגמור יונק מחיצוניות המקיף של הכתר, שמשם מורידו ומפילו ה' כנודע).

ידוע בכתבי האריז"ל שמשה הוא סוד יחוד שני השמות הקדושים קסא (אלף הי יוד הי = ז פעמים חיה) קפד (יוד יוד הי יוד הי ויו יוד הי ויו הי = ח פעמים חיה; קפד הוא סוד דפק החיים ב"רצוא ושוב" = תורה, סוד "פקד יפקד", נמצא ש-קסא הוא סוד "משה אמת" ו-קפד הוא סוד "ותורתו אמת" ["תורת חסד" – קפד היינו אחורי שם עב = חסד], וד"ל). והנה, בלעם איוב = קסא, סוד שער ה-נ של משה (שלא השיג בחייו, רק בשעת הסתלקותו, וכן בשעת מתן תורה בסוד אלף האורות שניתנו לו, 1000 = כ פעמים ן, סוד "לא [בחייו לא השיג] כן [בשעת מתן תורה ובשעת הסתלקותו כן השיג, סוד אלף משה – 1345 = כתר כל הכתרים, כידוע ממורנו ישראל בעל שם טוב = 1000] עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא", וד"ל; "[לא כן] עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" = 1058 = פעמיים חיה בריבוע, תענוג וכו' = משה [יה פעמים חיה] תשובה [אל פעמים חיה], וד"ל) – "לעולם ילמד אדם את לשונו לומר 'איני יודע'" הנלמד ממשה רבינו, "איני יודע" = קסא ("אם אסק שמים שם אתה" עדיין רחוק ממני – "תכלית הידיעה שלא נדע", סוד שער ה-נ, ועל משה דווקא נאמר "מי עלה שמים", וד"ל).