פרשת בלק - יום ראשון

פרשת שבוע

בלק

א. במקום אחד מצאנו שבלעם הוא ה"לעומת זה" של משה רבינו:

"'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה' בישראל לא קם אבל באומות העולם קם כדי שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר אלו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים להקב"ה ואיזה נביא היה להם כמשה זה בלעם בן בעור".

ובמקום אחר מצאנו שבלעם הוא ה"לעומת זה" של אברהם אבינו:

"כל מי שיש בו שלשה דברים הללו הוא מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה. תלמידיו של בלעם הרשע עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין העולם הבא, שנאמר 'להנחיל אהבי יש ואוצרותיהם אמלא'. אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת, שנאמר 'ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך'".

ביחס למשה רבינו, נביא האמת ("אין אמת אלא תורה ['תורת משה עבדי']" – "משה אמת ותורתו אמת"), בלעם הוא נביא שקר, נביא היודע "דעת עליון" (באמת) אבל משקר לרצון ה' האמיתי שיכירו וידעו כל יושבי תבל שיש אלקים (בישראל) החפץ ומצווה שיעבדוהו באמת ובתמים. "משה אמת" היינו שמכוון לרצון ה' האמיתי, וממילא "ותורתו אמת", תורה לשון הוראה כנודע – כל הוראותיו בפועל ממש אמיתיות ומכוונות לנקודת האמת הפנימית. ואילו אצל בלעם הפוך הדבר – הוא שקר, כאשה המשקרת בברית הנאמנות לבעלה ("ויקר אלהים אל בלעם" כאיש הבא אל פילגשו באקראי ובטומאה, טומאת קרי) ותורתו-הוראותיו שקר (הוא זה הנותן עצה להפיל את ישראל בזנות עם בנות מדין, כל היוצא מן הטמא טמא).

ביחס לאברהם אבינו, אב וראש לכל המאמינים בה' אחד, ורב צדיק לתלמידיו לדורי דורות ברכישת מדות טובות ומתוקנות, בלעם הוא רב רשע המחנך את תלמידיו למדות רעות ומושחתות.

משה הוא מוחין ("מן המים משיתהו", מי חכמה-עילאה, ראשית הגילוי כברק המבריק על השכל) ואילו אברהם הוא מדות ("חסד לאברהם", "יומם יצוה הוי' חסדו" – "יומא דאזיל עם כולהו יומין"). בלעם הוא הלעומת זה של נביא המוחין (נביעת המוחין) וגם של רב המדות (רב חסד), הלעומת זה של "ורב חסד [אברהם] ואמת [משה]", התיקון ה-ו והתיקון ה-ז ב-יג מדות הרחמים.

והרמז: משה נביא אברהם רב (עד כאן = 858 = גל פעמים הוי' ב"ה) בלעם (הלעומת זה של זה ושל זה) = 1000, סוד אלף אורות שניתנו למשה רבינו במתן תורה וכו', וד"ל. יש שתי אותיות באמצעי התבות (בנות מספר לא זוגי של אותיות): משה אברהם = 500, שאר כן האותיות = 500 – חלוקת 1000 לכתף כתף ("פרו ורבו") כנודע בכתבי האריז"ל, סוד "יחוד הזכירה", תיקון האחוריים שמשם השכחה, בחינת בלעם, שיהיה כולו פנים, בחינת משה ואברהם, בהעלאת כל הניצוצות הקדושים שבבלעם לקדושה, וד"ל.