ב. מסורת חז"ל שמשה רבינו כתב שלשה ספרים: "משה כתב ספרו ופרשת בלעם ['נבואתו ומשליו אף על פי שאינן צורכי משה ותורתו וסדר מעשיו' – רש"י] ואיוב". וביד רמ"ה: "משה כתב ספרו ספר תורה ופרשת בלעם הכתובה בו ואיוב כמאן דאמר איוב בימי משה היה".
שלשת הספרים הנ"ל הם כנגד שלשת הספרים שבהם נברא העולם: "... וברא את עולמו בשלשה ספרים – בסופר וספר וספור". סופר ספר וספור הם כנגד חב"ד כנודע.
ה"סופר" הנו משה רבינו עצמו, ספרא רבא דישראל, והוא כנגד "ספרו" – ספר תורת משה, עליו נאמר "מן המים משיתהו" ממי חכמה-עילאה כנ"ל, ו"אורייתא מחכמה נפקת". "זכרו תורת משה עבדי" – מוח הזכרון הוא מוח הימין, "ימין משה", חכמה (מוחין דאבא, "שמע בני מוסר אביך" – תורה שבכתב; עיקר הזכרון הוא לזכור את סדר הא-ב, בחינת אב, כידוע ממעשה הבעל שם טוב, חטה = כב אתוון דאורייתא בחכמה, המספר הראשוני ה-כב, כנודע; חכמה הוא בסוד "והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה" ופירש"י בשם מדרש חז"ל: "'כי אפילות'. פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו", וראה בפירוש העמק דבר שמוצא לדרש זה גם אסמכתא בפשט – חכמה היינו כסמת בתוך חטה, כאשר שאר האותיות – סתט = ז פעמים בינה [ז פעמים זין], מספר התבות של מעשה בראשית, "כלם בחכמה עשית [בבינה]", הכל בסוד "אז ישיר משה", וד"ל; והנה, פלאי פלאות, יש שני פסוקים בספר תהלים שעולים בדיוק "והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה": "אחישה מפלט לי מרוח סעה מסער" ו"ובשם הוי' אקרא אנה הוי' מלטה נפשי", אחד כנגד חטה ואחד כנגד כסמת! ועוד פלאי פלאות: "פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו" = חטה פעמים חכמה ["פלאי פלאות" = חטה פעמים כט = אברהם יצחק יעקב, "נעשו להם שלא לקו" = ב פעמים חטה בריבוע], יש כאן חטה אותיות, נמצא שהערך הממוצע של כל אות = חכמה!).
ה"ספר" היינו ספר איוב, כנגד ספירת הבינה, דמינה דינין מתערין, דיני ויסורי איוב, ושם, בפנימיות הבינה, המתקת כל הדינים בשרשם, אחריתו של איוב, וכפי שיתבאר.
ה"ספור" היינו פרשתנו, פרשת בלעם, כנגד ספירת הדעת. בלעם הוא היודע "דעת עליון" כנ"ל. סוד בלעם דקדושה, שעלינו לברר ולתקן על מנת להשיג את סוד אלף האורות של מתן תורה כנ"ל, סוד "תורה חדשה מאתי תצא", הוא סוד עלית המלכות להכלל בבינה (עלית עלמא דאתגליא להכלל בעלמא דאתכסיא, עלית שרש יניקת הרע להכלל בשרש הטוב, "גם בלא דעת [המעלה את המלכות להכלל בבינה] נפש לא טוב", וד"ל), סוד "מי [בינה] זאת [מלכות] עולה מן המדבר" (כידוע מהבעל שם טוב), מדבר הוא המקום אשר לא ישב אדם (מן הישוב, ישוב העם בארצו) שם, שרש בלעם – איש בלא עם ("אין מלך בלא עם" היינו שבלעם דקדושה הוא שרש המלך דקדושה שבבחינת אין – "אין מזל לישראל", וד"ל), הנעשה מכח דעת עליון, וד"ל. בלעם – בינה [דעת] עליון מלכות, עליה מלמטה למעלה, בינה עליון מלכות = 729 = זך בריבוע = "לא תרצח" = "קרע שטן" = אלף האורות וכו', וד"ל. הרי ידוע בכתבי האריז"ל שבלעם בן בעור הוא הוא בלע בן בעור (בחסרון גילוי המלכות בשמו, וד"ל), הראשון מבין ז מלכין קדמאין דמיתו, סוד הדעת דעולם התהו, ששם ראשית ושרש השבירה, ובו תלוי ראשית ושרש התיקון (סוד חי אלול, היום שבו מלך ומת בלע בן בעור).
הרי פרשת בלעם היא ספור דברים בעלמא שכתב משה, "נבואתו ומשליו [של בלעם] אף על פי שאינן צורכי משה ותורתו וסדר מעשיו". ואף על פי כן הוא חלק בלתי נפרד מתורת משה (לא כמו ספר איוב), שאם חסרה ממנו אות אחת ספר תורת משה כולה פסולה, והרמז: ספור יפה (כידוע ש"מה יפה ירושתנו" הוא בדעת) = אמת, "משה אמת ותורתו אמת", וד"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה