פרשת חקת - יום שישי ושבת קדש

ו. "זאת התורה" = 1024 = לב בריבוע (סוד "לבב" ["בכל לבבך"] – לב בחזקת ב. והוא עולה ב בחזקת י, סוד "כי בי חשק ואפלטהו", וד"ל), והיינו מדת מזבח החיצון בבית עולמים כנודע. והוא מספר האותיות בקריאת שמע שבה מייחדים את השי"ת פעמיים בכל יום באהבה, בלב שלם (בלי הפסוק שהוסיפו חז"ל – "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" – יש 1000 אותיות, י בחזקת ג, סוד 1000 אורות שניתנו למשה רבינו בשעת מתן תורה, ועם כד האותיות של "ברוך שם..." יש 1024 אותיות, לב בריבוע).

במילוי "זאת התורה": זין אלף תו הא תו וו ריש הא = 1524 = "זאת" (פתיחת שני הלשונות "זאת חקת התורה" ו"זאת התורה") במספר קדמי! כל התורה כולה (תורה שלמה ומלאה) נכללת בתבת "זאת". חלק המילוי לבד: זין אלף תו הא תו וו ריש הא = 500 = "פרו ורבו", המצוה הראשונה בתורה, "מצוה רבה" הכוללת את כל התורה כולה, בהיות תכלית כל התורה והמצות "להרבות את הדמות". מצות פרה אדומה גם רומזת למצות פרו ורבו (בסוד הנ"ל של "מי יתן טהור מטמא לא אחד" – אדם [אדומה] משכבת זרע ומי הנדה דפרה אדומה המטהרים את הטמא ומטמאים את הטהור כנ"ל). חלק הקדמי של "זאת" לבד = 1116 = "בראשית ברא" = "כתר מלכות".

ג פעמים נאמר "זאת התורה" בתורה: "זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים". "זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק". "זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים". לפי הסבר הסוגיה הנ"ל דגיטין, הפסוק הראשון רומז למעשה דחנה ושבעת בניה וכן לקיום מצות ברית מילה במסירות נפש, ששניהם נמשלו לקרבן כנ"ל. הפסוק השני רומז ל"רבי שמעון בן לקיש אמר אלו ת"ח שמראין הלכות שחיטה בעצמן דאמר רבא כל מילי ליחזי איניש בנפשיה בר משחיטה [שמא יתחבנו בגרונו] ודבר אחר [צרעת ומראות נגעים מפני שמסוכן לקפוץ עליו]", בחינת "דבר אחר" – "צרעת". הפסוק השלישי, לפי סדר התורה, הוא הפסוק שמביאים חז"ל בפירוש לתלמיד חכם הממית את עצמו על דברי תורה. נמצא שהצירוף כאן הוא הוהי – אותו צירוף בדיוק כמו הצירוף של הסוגיה הנ"ל, ולפי ההסבר הנ"ל!

"התורה" = יתרו (תיקון קין, כיתרון האור מן החשך, כמבואר בפרשה הקודמת) = יחוד חק חקת (יחוד זו"ן, בשרשם הכי עליון, למעלה מעלה מטעם ודעת) = קרח קרח = אלעזר אלעזר = בן אהרן בן אהרן (אלעזר בן אהרן מוזכר פעמיים בפרשת קרח, כמי שבא לתקן את חטא קרח, ואחר כך עוד פעמיים בפרשתנו בשריפת הפרה, ודוק היטב).

"זאת חקת התורה" "זאת התורה" = 2556 = 71 – "וחי בהם" – במשולש. "זאת חקת התורה" "זאת התורה אדם" = 2601 = 51 בריבוע (אן בריבוע כללי = אין בריבוע פרטי, סוד "ואדם [= אן] אין", תיקון השלם של האדם בבואו למדת אין, בסוד אפר פרה – "ואנכי עפר ואפר" וכו'). "זאת חקת התורה" "זאת התורה אדם כי ימות" = 3087 = 7 פעמים 441 = אמת (אהיה פעמים אהיה – "אהיה אשר אהיה"). "זאת חקת התורה" "זאת התורה אדם כי ימות באהל" = 3125 = 5 בחזקת 5 (סוד "בהבראם" – ב-ה בראם) = השתלשלות התלבשות השראה = מודעות עצמית מודעות אלהית מודעות טבעית = "כל אשר חפץ הוי' עשה" "כלם בחכמה עשית" "בדבר הוי' שמים נעשו", כמבואר סוד מופלא זה באריכות במקום אחר – "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך".

ז. מצאנו במסכת שבת שלשה פירושים של רבי יהושע בן לוי מה התרחש על "כל דיבור ודיבור" שיצא מפי השי"ת בשעת מתן תורה:

"ואמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב 'לחייו כערוגת הבושם' כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נתמלא כל העולם כולו בשמים, וכיון שמדיבור ראשון נתמלא דיבור שני להיכן הלך, הוציא הקדוש ברוך הוא הרוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון [לגן עדן], שנאמר 'שפתותיו שושנים נוטפות מור עבר' אל תקרי 'שושנים' אלא 'ששונים'. ואמר רבי יהושע בן לוי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן של ישראל שנאמר 'נפשי יצאה בדברו', ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן דיבור שני היאך קיבלו, הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם שנאמר 'גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה'. ואמר רבי יהושע בן לוי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא חזרו ישראל לאחוריהן שנים עשר מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותן שנאמר 'מלאכי צבאות ידודון ידודון' אל תיקרי 'ידודון' אלא 'ידודון' [ידדון]".

יש כאן סדר של הכנעה, הבדלה, המתקה מלמעלה למטה:

הכנעה – "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא חזרו ישראל לאחוריהן שנים עשר מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותן". "שנים עשר מיל" הוא כנגד כל מחנה ישראל, המקום שבו נשמת ישראל מתלבשת בתוך גוף ישראל. כאשר הנשמה פורחת מן הגוף, כפי שנראה בפירוש הבא, אזי הגוף נרתע וחוזר לאחור שנים עשר מיל. בעבודה הפנימית של הנפש זוהי הרגשת הכנעה עצומה ושפלות בתכלית מצד הגוף והנפש הטבעית החיונית. כאן, מחוץ למחנה (על דרך המצורע הנחשב למת, גוף ללא נשמה), האדם זקוק לעידוד וידידות ("ידודון ידודון") מלאכי השרת, להחזירו אל תוך המחנה, כלל ישראל, כדי לשמוע את הדבור הבא היוצא מפי ה' (שמדבור לדבור מזדכך הגוף והנפש הטבעית יותר ויותר). "ידודון ידודון" היינו סוד שני דדים (סוד אלדד ומידד), מקור השפע להגדיל את מודעות האלקית מקטנות (הנרתעת מגילוי רב ועצום של אלקות) לגדלות (היכולה לסבול ואף להימשך מרצון לגילוי הרב), וד"ל.

הבדלה – "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן של ישראל שנאמר 'נפשי יצאה בדברו', ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן דיבור שני היאך קיבלו, הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם". על כל דבור ודבור הנשמה פרחה מהגוף, הנשמה הטהורה, הנחצבת ממקום קדוש וטהור, טהירו עילאה, נבדלה מן הגוף העכור על מנת להידבק ולהיכלל בה' עושה. אך הרצון העליון גוזרת "'וחי בהם' – ולא שימות בהם". בכללות, דפק החיים, תנועת החיים המתמדת ב"רצוא ושוב" ("והחיות רצוא ושוב"), הוא בחינת הבדלה, וכידוע ש"הבדלה" כוללת גם את גילוי הנשמה, הנבדלת מצד עצמה מהגוף, וגם את התלבשות האור הנבדל בתוך הכלי, הגוף (כלומר שגם תנועת ה"רצוא", פריחת הנשמה מהגוף, תנועה מובהקת של הבדלה, וגם תנועת ה"שוב", ירידת הנשמה הנבדלת להתלבש בתוך הגוף להחיותו, שתיהן נכללות ב"הבדלה"), כמבואר באריכות במ"א.

המתקה – "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נתמלא כל העולם כולו בשמים". "בשמים" לשון ביסום היינו המתקה כפשוטה – המתקת-התבסמות כל העולם כולו בשעת מתן תורה על ידי גילוי דיבורו של הקדוש ברוך לעמו ישראל. חוש הריח הוא חושו של מלך המשיח, עליו נאמר "והריחו ביראת הוי'", וממילא גילוי זה הוא גילוי משיחי, השייך לעתיד כאשר "תורה חדשה מאתי תצא" ונזכה לשמעה מפי מלכנו משיחנו. הרוחות עוברות אחת אחת לגן עדן, ובכך מקשרות את מציאות העולם הזה עם מציאות גן עדן מקדם – "הוי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" – בתורה הקדומה, "משל הקדמני", וד"ל.

הנה, בשמים טל דדים (כנגד שלשת הפירושים הנ"ל של רבי יהושע בן לוי) = שפע טל (ללמד שהכל נכלל בטל, סוד פרשתנו, פרשת הטל בתורה כנ"ל, טעם פרה) = יהושע בן לוי!

בפסוק נקרא טל תחיה "גשם" ("גשם נדבות תניף אלהים"). טל = 13 13 13, גשם = 7 פעמים 7 פעמים 7. גשם = טל חרמון ("שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שירד על פי מדותיו. כטל חרמון שירד על הררי ציון כי שם צוה הוי' את הברכה חיים עד העולם", שמן = 10 פעמים טל). "גשם נדבות" ראשי תבות גן, סוד גן עדן מקדם, מקום החיים (לשון תענוג) הנצחיים. "גשם נדבות תניף אלהים" = 1431 = גן במשולש. "נחלתך ונלאה אתה כוננתה" = 1537 = 29 פעמים גן. כל הפסוק: "גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה" = 1968 = נו (ראשי תבות "נחלתך ונלאה", תחילת החצי השני של הפסוק) פעמים גן (ראשי תבות "גשם נדבות", תחילת החצי הראשון של הפסוק). ראשי התבות של כן הפסוק: "גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה" = 531 = "כוננתה" (התבה החותמת את הפסוק – "הכל הולך אחר החיתום", "כוננתה" היינו מה שהחיה אותם בטל שעתיד להחיות בו מתים) = תנועה (עצם ה"רצוא ושוב" [= תורה] של דפק החיים, "וחי בהם") = ג פעמים גן עדן!