כי תבוא
א. כותב בעל הקדושת לוי זי"ע בריש פרשתנו: "'את ה' האמרת היום וכו''. הכלל הוא כי השפע מהבורא ברוך הוא נקרא דבור כנאמר 'בדבר ה' שמים נעשו', וכשישראל הם במדרגה עליונה אז כביכול ישראל גורמים הדבור בהקב"ה להשפיע עליהם טובות, כי אם חס ושלום אינו כן נאמר 'מי כמוך באלים', ודרשינן 'באלמים' כו'. וזהו הרמז 'את ה' האמרת היום', אתה גורם היום בדבור בהקב"ה להשפיע שפע טובה על ישראל, וזהו כשישראל הם במדרגה עליונה בבחינת 'היום' שבכל יום ויום יהיה בעיניהם כחדשים".
הנה רש"י פירש לשון "האמרת" (ו"האמירך" שבפסוק הבא) מלשון הפרשה והבדלה (גם מלשון תפארת, עיי"ש) והראב"ע פירש מלשון גדולה (וכן פירש הרמב"ן ואחריו רבינו בחיי עיי"ש), אבל מביא בשם רבי יהודה הלוי: "ויאמר רבי יהודה הלוי הספרדי נ"ע כי המלה מגזרת 'ויאמר' והטעם כי עשית הישר עד שיאמר שהוא יהיה אלהיך, גם הוא עושה לך עד שאמרת שתהיה לו לעם סגולה, ויפה פירש והנה תהיה מלת 'האמרת' פעל יוצא לשנים פעולים". ועד"ז פירש הרשב"ם והחזקוני – "האמרת" ו"האמירך" מלשון אמירה ודבור (כמו בקדושת לוי).
"את הוי' האמרת היום" ת"א "ית ה' חטבת יומא דין", וכן הוא בת"י, אמירה זו היא לשון חטיבה כפירוש חז"ל.
ובדעת זקנים מבעלי התוספות: 'את ה' האמרת היום... וה' האמירך'. אתמר בפ"ק דברכות אמר הקב"ה אתם חטבתם אותי חטיבה אחת בעולם שאתם אומרים 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר 'מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. ד"א 'האמרת' לשון תמורה וחלוף, כלומר בשביל ה' החלפת כל האלהות ובחרת בהקב"ה, וה' האמירך החליף כל האומות שבעולם ובחר בך להיותך לו לעם סגולה, ודומה לו 'יתאמרו כל פועלי און' שמחליפין דבריהם ואינם עומדים בדבורם. ד"א לשון אמיר וענף שהוא לשון גבהות כדכתיב 'שנים שלשה גרגרים בראש אמיר' וכאן 'את ה' האמרת' הגבהת על כל אלהים 'וה' האמירך' הגביהך על כל האומות, וכן 'יתאמרו כל פועלי און' שמגביהין עצמן מרוב גסות שבהן. ושמעתי שבתרגום ירושלמי 'אתה האמרת' המלכת, שכן בלשון ערבי קורין למלך אמיר".
ובאור החיים הקדוש: "עוד נתכוין לומר כי יאמירו ה' הגם כי יביאם במשפט לתת לאיש כדרכיו וכמעשיו הרעים, והוא אומרו 'את ה' האמרת וגו' להיות לך לאלהים' וידוע כי אלהים הוא מדת הדין, אף על פי כן יאמיר ה' ויברך על הרעה מעין הטובה".
מכל שלל הפירושים עד כה בתבת "האמרת" (ו"האמירך") אפשר לבנות "פרצוף" שלם (ובכך לגלות ש"את הוי' האמרת היום... והוי' האמירך היום" ענינם לגלות – "לפתח" – את אור הוי' בעולם ואת אור ישראל בעולם כפרצוף שלם, תכלית התיקון וההתפתחות של נקודה ספירה פרצוף, שכנגד נקודה קו שטח, כנודע. וזה בהתאם לסוד השרש "אמר" בקבלה, ראשי תבות אור מים רקיע, הכולל גם סדר התפתחות מנקודה לספירה לפרצוף, וד"ל). פרצוף "האמרת... האמירך" הוא בסוד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם (שכנגד עשרת הדברות – "עשרה עשרה הכף בשקל הקדש" – "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר", וד"ל), ש"'בראשית' נמי מאמר הוא" (דוק היטב לקמן, וד"ל).
ובקיצור נמרץ: "אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם... ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם" – חכמה ובינה, "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין" ("שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" מצד או"א עילאין, וד"ל; "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" = 16 פעמים בינה, אבל ביחד עם "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" עולה 30 פעמים חכמה, ולפי הכתיב בפסוק המקביל "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ", שני הפסוקים יחד, שיש הפרש של 26 ביניהם, עולים טוב פעמים עין [= חטיבה פעמים אדנ-י] – "טוב עין [סוד חיי יעקב] הוא יברך", יסוד אבא המתייחד עם יסוד אמא כנודע, הכל בסוד "הוי' בחכמה וגו'", וד"ל).
לשון הבדלה והפרשה – דעת, "אם אין דעת הבדלה מנין".
לשון גדולה – חסד, "לך הוי' הגדלה וגו'".
לשון תמורה וחילוף – גבורה, צמצום וריכוז על ה' אחד בלבד.
לשון תפארת – תפארת (נמצא שפירוש רש"י הוא בסוד דעת נשמת התפארת, ודוק).
לשון הגבהה – נצח, עומק רום.
לשון ברכה והודיה על הרעה (כשם שמברך על הטובה) – הוד.
לשון שפע (פירוש הקדושת לוי, אמירה – המשכת שפע אלקי על ידי הצדיק יסוד עולם, ובכלל זה גם שאר המפרשים את לשון "האמרת... האמירך" מלשון אמירה) – יסוד, צנור ההשפעה (האמירה) לעולם.
לשון מלכות ("בלשון ערבי קורין למלך אמיר", ע"פ תרגום ירושלמי; "אמר מלכא עקר טורא") – מלכות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה