‏הצגת רשומות עם תוויות כי תבוא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כי תבוא. הצג את כל הרשומות

15 בספט׳ 2008

פרשת כי-תבוא - יום שני

ב. על פי הפרצוף הנ"ל נתבונן בכמה פרטים יותר לעומק.

פירש בעל הכתב והקבלה: "'האמרת'. לשון הבדלה והפרשה (רש"י), ובפירושו זה יתבאר היטב מאמרם (סנהדרין נ"ו) דילפי ממלת 'לאמר' ענין גלוי עריות שנצטוו עליה ב"נ, שהוא לכאורה רחוק מאד ממשמעות המלה (ע"ש בתוס'), אמנם כיון שבלשון אמירה המכוון ענין הבדלה והפרשה דבריהם פשוטים, כי בכ"מ שיש גדר ערוה כתיב בו לשון קדושה שפי' פרושים מן הערוה, וכמ"ש רש"י ר"פ קדושים. ועמ"ש ריש ויקרא במלת לאמר".

והוא קצת על דרך הדרוש, שהרי חז"ל הביאו ראיה מהפסוק בירמיהו "לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר" (עיי"ש ובתוספות הנ"ל) ולא ממשמעות לשון "לאמר". ובכל זאת חזי לאצטרופי מה שבמשמעות לשון אמירה ענין הפרשה והבדלה, השייך בפרט לענין עריות. אצל אדם הראשון נאמר "והאדם ידע את חוה אשתו", והיינו חיזוק להמבואר לעיל שפירוש זה ב"האמרת... האמירך" מכוון כנגד ספירת הדעת. ולפי זה, במשמעות פירוש זה שאנחנו בוחרים בה' והוא בוחר בנו ע"ד כבחירת בני זוג להתקדש זו לזה.

ובפסוק הנ"ל מירמיהו, ממנו מוכיחים חז"ל ש"לאמר" קאי על גילוי עריות – "לאמר הן וגו'" – הרי "הן" הוא לשון "אחד", כפירוש חז"ל ל"הן יראת הוי' היא חכמה", סוד "והיו לבשר אחד" ו"אחת היא יונתי תמתי" – "אשה יראת הוי' היא תתהלל" (פירוש הדעת מתלבש בפירוש התפארת כנ"ל, וד"ל).  

"לאמר הן ישלח איש את אשתו" = 2093 = 7 פעמים 13 פעמים 23. יש כאן חוה אותיות, ו-23 = חיה (תיקון חוה). "כל השביעין חביבין" ו-13 = אחד-אהבה. ראשי וסופי התבות = 44 פעמים 23 ואילו אמצעי התבות = 47 פעמים 23 (46 במשולש) = תפארת (שהנקודה האמצעית שלה – ישראל). בדילוג תבות "הן... איש... אשתו" = 1073 = 29 פעמים 37, יחידה (הבל בן אדם וחוה), ב"בן זוג" של חיה כנודע. הן = 55 (י במשולש), המספר הבא לאחר 37 בסדרה הריבועית הבסיסית ביותר בקבלה: 7 13 23 37 55..., ודוק היטב. "לאמר" = הריון (ימי ההריון בחז"ל), הנקודה האמצעית של ישראל (הנקודה האמצעית של תפארת כנ"ל) = ירמיהו, אומר הפסוק הנ"ל. בהיות ירמיהו הנביא הגלגול העיקרי של משה רבינו בין הנביאים, כמבואר בכתבי האריז"ל, מתאים שלו דווקא רגישות יתר בענין הדעת (דעת משה = דעת המכריע = אחדות פשוטה וכו' כנודע) והקשר שלה לגילוי עריות (ותיקון הברית), וד"ל.

והנקודה החשובה ביותר, בהיות "לאמר" קשור במיוחד לבחינת הדעת יומתק הפירוש הנ"ל ש"וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" רומז לחיבור עשרת הדברות של מתן תורה לעשרה מאמרות של מעשה בראשית (חיבור העל-טבעי לטבע), שהרי חיבור זה נעשה מכח הדעת דווקא (כאשר העיטרא דחסדים שבדעת אוחז בעל-טבעי והעיטרא דגבורות שבדעת אוחז בטבע, וד"ל), לשון התקשרות והתחברות (לשון "והאדם ידע את חוה אשתו" כמבואר בתניא – "האדם" סוד עשרת הדברות ו"חוה אשתו" סוד עשרה מאמרות, וכידוע שמאדם הראשון עד אברהם, היהודי הראשון, ולא עד בכלל, יש חוה דורות, ומאברהם, תיקון האדם באמת – "אתם קרוים אדם ולא אומות העולם קרוים אדם" – יש אדם דורות המנוים בתנ"ך עד "ענני שבעה", מלך המשיח, כמבואר באריכות במקום אחר; ועוד, אותיות דם של אדם רומזות לחיבור דברות מאמרות, והיינו מכח ה-א שבו, כח האיחוד שבדעת להיות לאחדים ממש, וד"ל; אחד דבר מאמר [ראשי תבות אדם; יש כאן 10 אותיות, המשולש של 4, פנות המשולש הן אותיות אמר, כאשר שאר האותיות = 259 = 7 פעמים הבל, יחידה. שלש הפנות עם הנקודה האמצעית – אברם, 3 בחזקת 5, כאשר השאר = "ויאמר", סוד "ויאמר אברם אדני הוי' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר... ויאמר אברם – הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אתי", וד"ל] = 500 = "פרו ורבו", המצוה רבה שניתנה לאדם, להרבות את הדמות, על ידי חיבור עשרת הדברות של התורה ועשרה מאמרות של העולם. 500 = "אין" בהכאת אותיותיו, סוד "ואדם אין" [= "הוי' אלהים", שם מלא, ככתוב בסיפור השני של מעשה בראשית, סוד יחוד העל-טבעי, הוי', והטבע = אלהים], כאשר התבה "אין" היא התבה ה-500 בתורה! חלק המילוי של אחד דבר מאמר = 2600, מאה [ברכות בכל יום] פעמים שם הוי' ב"ה, ביחד עם השרש = 3100, מאה פעמים שם אל, במספר קדמי, אחד דבר = אדם פעמים חוה, ואילו מאמר = שרה רבקה רחל לאה, ודוק). 

14 בספט׳ 2008

פרשת כי-תבוא - יום ראשון

כי תבוא

 

א. כותב בעל הקדושת לוי זי"ע בריש פרשתנו: "'את ה' האמרת היום וכו''. הכלל הוא כי השפע מהבורא ברוך הוא נקרא דבור כנאמר 'בדבר ה' שמים נעשו', וכשישראל הם במדרגה עליונה אז כביכול ישראל גורמים הדבור בהקב"ה להשפיע עליהם טובות, כי אם חס ושלום אינו כן נאמר 'מי כמוך באלים', ודרשינן 'באלמים' כו'. וזהו הרמז 'את ה' האמרת היום', אתה גורם היום בדבור בהקב"ה להשפיע שפע טובה על ישראל, וזהו כשישראל הם במדרגה עליונה בבחינת 'היום' שבכל יום ויום יהיה בעיניהם כחדשים".

הנה רש"י פירש לשון "האמרת" (ו"האמירך" שבפסוק הבא) מלשון הפרשה והבדלה (גם מלשון תפארת, עיי"ש) והראב"ע פירש מלשון גדולה (וכן פירש הרמב"ן ואחריו רבינו בחיי עיי"ש), אבל מביא בשם רבי יהודה הלוי: "ויאמר רבי יהודה הלוי הספרדי נ"ע כי המלה מגזרת 'ויאמר' והטעם כי עשית הישר עד שיאמר שהוא יהיה אלהיך, גם הוא עושה לך עד שאמרת שתהיה לו לעם סגולה, ויפה פירש והנה תהיה מלת 'האמרת' פעל יוצא לשנים פעולים". ועד"ז פירש הרשב"ם והחזקוני – "האמרת" ו"האמירך" מלשון אמירה ודבור (כמו בקדושת לוי).

"את הוי' האמרת היום" ת"א "ית ה' חטבת יומא דין", וכן הוא בת"י, אמירה זו היא לשון חטיבה כפירוש חז"ל.

ובדעת זקנים מבעלי התוספות: 'את ה' האמרת היום... וה' האמירך'. אתמר בפ"ק דברכות אמר הקב"ה אתם חטבתם אותי חטיבה אחת בעולם שאתם אומרים 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר 'מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. ד"א 'האמרת' לשון תמורה וחלוף, כלומר בשביל ה' החלפת כל האלהות ובחרת בהקב"ה, וה' האמירך החליף כל האומות שבעולם ובחר בך להיותך לו לעם סגולה, ודומה לו 'יתאמרו כל פועלי און' שמחליפין דבריהם ואינם עומדים בדבורם. ד"א לשון אמיר וענף שהוא לשון גבהות כדכתיב 'שנים שלשה גרגרים בראש אמיר' וכאן 'את ה' האמרת' הגבהת על כל אלהים 'וה' האמירך' הגביהך על כל האומות, וכן 'יתאמרו כל פועלי און' שמגביהין עצמן מרוב גסות שבהן. ושמעתי שבתרגום ירושלמי 'אתה האמרת' המלכת, שכן בלשון ערבי קורין למלך אמיר".

ובאור החיים הקדוש: "עוד נתכוין לומר כי יאמירו ה' הגם כי יביאם במשפט לתת לאיש כדרכיו וכמעשיו הרעים, והוא אומרו 'את ה' האמרת וגו' להיות לך לאלהים' וידוע כי אלהים הוא מדת הדין, אף על פי כן יאמיר ה' ויברך על הרעה מעין הטובה".

מכל שלל הפירושים עד כה בתבת "האמרת" (ו"האמירך") אפשר לבנות "פרצוף" שלם (ובכך לגלות ש"את הוי' האמרת היום... והוי' האמירך היום" ענינם לגלות – "לפתח" – את אור הוי' בעולם ואת אור ישראל בעולם כפרצוף שלם, תכלית התיקון וההתפתחות של נקודה ספירה פרצוף, שכנגד נקודה קו שטח, כנודע. וזה בהתאם לסוד השרש "אמר" בקבלה, ראשי תבות אור מים רקיע, הכולל גם סדר התפתחות מנקודה לספירה לפרצוף, וד"ל). פרצוף "האמרת... האמירך" הוא בסוד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם (שכנגד עשרת הדברות – "עשרה עשרה הכף בשקל הקדש" – "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר", וד"ל), ש"'בראשית' נמי מאמר הוא" (דוק היטב לקמן, וד"ל).

ובקיצור נמרץ: "אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם... ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם" – חכמה ובינה, "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין" ("שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" מצד או"א עילאין, וד"ל; "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" = 16 פעמים בינה, אבל ביחד עם "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" עולה 30 פעמים חכמה, ולפי הכתיב בפסוק המקביל "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ", שני הפסוקים יחד, שיש הפרש של 26 ביניהם, עולים טוב פעמים עין [= חטיבה פעמים אדנ-י] – "טוב עין [סוד חיי יעקב] הוא יברך", יסוד אבא המתייחד עם יסוד אמא כנודע, הכל בסוד "הוי' בחכמה וגו'", וד"ל).

לשון הבדלה והפרשה – דעת, "אם אין דעת הבדלה מנין".

לשון גדולה – חסד, "לך הוי' הגדלה וגו'".

לשון תמורה וחילוף – גבורה, צמצום וריכוז על ה' אחד בלבד.

לשון תפארת – תפארת (נמצא שפירוש רש"י הוא בסוד דעת נשמת התפארת, ודוק).

לשון הגבהה – נצח, עומק רום.

לשון ברכה והודיה על הרעה (כשם שמברך על הטובה) – הוד.

לשון שפע (פירוש הקדושת לוי, אמירה – המשכת שפע אלקי על ידי הצדיק יסוד עולם, ובכלל זה גם שאר המפרשים את לשון "האמרת... האמירך" מלשון אמירה) – יסוד, צנור ההשפעה (האמירה) לעולם.

לשון מלכות ("בלשון ערבי קורין למלך אמיר", ע"פ תרגום ירושלמי; "אמר מלכא עקר טורא") – מלכות.