ד. ועוד מצאנו פירוש נאה לשש המדרגות שבפסוק זה (סוד שש מעלות לכסא הכבוד שמשם נחצבו נשמות ישראל; אין בכל התורה כולה פסוק כיוצא בו, "מעשה מרכבה" של דרגות רבות ומגוונות העולות בקדש מחיל אל חיל) בדברי בעל אור החיים הקדוש, המקבילן לששה סדרי משנה:
"... יתבאר הכתוב שבא להזהיר על כללות התורה שכלל בששה סדרי משנה, על זה הדרך: 'אחרי ה' אלהיכם תלכו' זה סדר זרעים, ולפי שיש בהם דין לקט שכחה ופאה ומתנות עניים, וכולן ממדותיו יתברך, גם לענין מעשר שני שצריך להוליכו למקום אשר יבחר ה', גם בענין מעשר לוי, פירוש על דרך מה שאמרו ז"ל מעשה באדם אחד שהיה נותן מעשרותיו והיתה לו שדהו מוציאה לו אלף וכו', לאחר זמן מת האיש ההוא ועמד בנו, שנה ראשונה וכו', שנייה נכנס בו עין רעה במעשרות ופיחת משיעור הצריך, לשנה הבאה הוציאה לו השדה כשיעור מה שפרע עליו אשתקד, לשנה אחרת פיחת עוד הוציאה לו שדהו כשיעור מה שפרע שנה שעברה, וכן על זה הדרך, עד כאן הדברים מוכיחים כי לשיעור מה שהיה נותן היתה שדהו מוציאה לו, לזה בא מאמרו יתברך כאן וצוה עליו שילך הוא אחר מעשיו יתברך פירוש לתת כפי מה שניתן לו, ולא יסובב שה' ילך אחריו כפי מה שיתן הוא מעשרותיו, על אופן שכתבנו. עוד נתכוון הכתוב לומר לשון זה כנגד סדר זרעים, לפי שבו מחית האדם ומזונותיו, וכתב רמב"ם בהלכות דעות שצריך שיכוין אדם במאכלו ובמשתהו להברות גופו לעבודת ה' וכו' דכתיב 'בכל דרכיך דעהו וגו'', והוא מאמר 'אחרי ה' אלהיכם תלכו' בדרכיכם".
נעיר כמה הערות בדברי בעל אור החיים הקדוש עד כאן. יש בדבריו שני פירושים להקבלת "אחרי הוי' אלהיכם תלכו" לסדר זרעים. הפירוש הראשון הוא שאנחנו נלך אחרי ה', אחרי טובו אלינו להשפיע לנו כל טוב סלה ולא נצמצם את השפעתנו לזולת, ולא נכריח אותו ח"ו ללכת אחרינו, אחרי קוצר דעתנו וקפיצת ידנו מלהשפיע לאחינו האביון (וכמו שכתוב בהמשך פרשתנו מצות הצדקה, "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר הוי' אלהיך נתן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון. כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו"), שאזי "הוי' צלך" (כפירוש הבעל שם טוב) ו"דע מה למעלה – ממך" (כפירשו הרב המגיד ואדמו"ר הזקן).
ומזכיר הדבר את הסיפור אודות אדמו"ר הזקן במסע בריחתו מנפוליון, שנכדו נהג בעגלה ובהגיעם לפרשת דרכים הטה לכיוון שלא היה לפי הכוונת סבו (והסוף היה מה שהיה, שנפטר הרבי בדרך), ואמר אדמו"ר הזקן אשרי מי שנכדו הולך בדרכו ולא שמכריח את הסב ללכת אחריו בדרכו.
הפירוש השני הוא שבהיות סדר זרעים נוגע לעיקר מחית האדם, הוא בא ללמדנו שבאכילה ושתיה וכל צרכי גופנו נכוון להברות את גופנו לשם עבודתו יתברך, בחינת "כל מעשיך לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחתיך" (בסוף פרק ג' דהלכות דעות מביא הרמב"ם גם מאמרם ז"ל "כל מעשיך וכו'" וגם מאמר שלמה בחכמתו "בכל דרכיך וגו'" מבלי לחלק בין עניניהם, מה שאין כן לפי דרך החסידות יש חילוק גדול ביניהם, ומזה שבעל אור החיים הקדוש מביא רק את הפסוק "בכל דרכיך וגו'" יש לומר שמקדים בכך את דרך הבעל שם טוב, ודוק). לפי זה, פירוש "אחרי הוי' אלהיכם תלכו" היינו שכל מעשי האדם, מעשי החולין שלו, הכל יהיה על טהרת הקדש, להימשך בהם אחרי הוי'. וכאילו בכל דבר ודבר שומע האדם את קונו ("קונה שמים וארץ" וכל אשר בהם, היינו הגילוי ש"אצילות איז אויך דא" וכידוע שאצילות הוא סוד "ברוך קונך", שמכניס אותך ברשותו, רשות היחיד, יחידו של עולם, להיות קנוי לו וקן לו) אומר לו "אחרי" (ואם כוונתך ללכת אחרי אזי כל מעשיך יהיו על אחריותי, שלא תצא שום תקלה לך ולכל אשר לך מכל עסקיך הגשמיים, שדרכם בחזקת סכנה, אלא אדרבה הכל יהיה לטובה ולהצלחה לחזקך בגוף ובנפש לעבודתי).
והוא רומז לסוד גדול שנתגלה על ידי מורנו הבעל שם טוב ש"אחרי הוי'" היינו האותיות הבאות בסדר הא-ב אחרי אותיות שם הוי' ב"ה – כוזו (השם הקדוש שרושמים מאחורי הקלף של המזוזה, הנראה כלפי חוץ דווקא, מאחורי שם הוי' ד"שמע ישראל וגו'" ממש), ופירוש הבעל שם טוב שסודו כו זו (= הוי' אחד), לראות את כו (הוי' ב"ה, סוד "ביה הוי' צור עולמים", שמאותיות יה, "הנסתרת", יוצא שם הוי' שלם, ודוק) בזו ובזו, בכל דבר ודבר שנצב מולך בחיי היום יום שלך בעלמא דין (בחינת "שויתי הוי' לנגדי תמיד"), וכן (והוא העיקר) להימשך בזו ובזו אחר הוי' ב"ה, שכל דבר וחוויה שבעולם הוא בעצם הזמנה מאת הבורא ב"ה ללכת "אחרי" כנ"ל, וד"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה