פרשת ראה - יום שלישי

ג. על התיקון החמישי והתיקון הששי כותב הרמב"ן: "'ואתו תעבדו ובו תדבקון' כבר פירשתיו". פירוש "ואתו תעבדו" היינו כמו שפירש על הפסוק "את הוי' אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תשבע" לעיל בסוף פרשת ואתחנן. שם הוא מביא את לשון הספרי על "ואתו תעבדו" דכאן – "'ואתו תעבדו'. עבודו בתורתו עבודו במקדשו" ותופס כעיקר (על פי פשט, שסתם עבודה היא עבודת המקדש) "עבודו במקדשו" (וכפירוש רש"י כאן), ומפרט – "בקרבנות ובשיר ובהשתחואות".

והנה, שרש עבודת המקדש הוא בפרצוף אריך אנפין, סוד הרצון שבנפש, וכמו שאנו מתפללים "ושם [= רצון, סוד שמו יתברך כידוע, היינו כנגד הדרגה העליונה ביותר של "חמשה שמות נקראו לה", דרגת היחידה שבנפש כנ"ל, וד"ל] נעשה לפניך... כמצות רצונך". מקום הסנהדרין, מקום התורה ("כי מציון תצא תורה", מהר המוריה שמשם יוצאת הוראה לישראל), הוא בלשכת הגזית שחציה בקדש וחציה בחול (ודווקא בחול יושבים זקני הסנהדרין), ללמד שהתורה נמשכת ויוצאת מהעבודה, ה-י שבשם יוצאת מהקוצו של י שמעליה (ותמיד מחוברת עליה), ברק החכמה יוצא מחשכת החכמה סתימאה שבכתר, מוחא סתימאה, בוצינא דקרדוניתא וטלא דבדולחא, כח המשכיל בלשון החסידות כידוע; ומה שלוחות הברית מונחים בארון הקדש בקדש הקדשים, לפני ולפנים, שאין הכהן הגדול בעבודתו נכנס לשם רק פעם אחת בשנה ביום הקדוש, היינו שרש התורה בסוד אותיות החקיקה, לפני הצמצום, בבחינת נושא הפכים ממש, ומהם שני ההפכים שהוא מיחד? – נתיב ה-לב, שרש המוחין דאבא, בחינת "ובקלו תשמעו" ("הבן בחכמה"), ושער הנון, שרש מוחין דאמא, בחינת "ואת מצותיו תשמרו" ("חכם בבינה") – סוד "ונזלים מן לבנון", יחוד חו"ב דרדל"א, וד"ל.

בלשון הרמב"ן הנ"ל עבודת המקדש מתחלק לשלוש – קרבנות, שיר, השתחואות. עבודת הקרבן עולה לריח ניחוח, סוד החוטמא דאריך (ששם מלובש המלכות דעתיק, קרבן החטאת בא לכפר על החטא החטא נגד המלך העליון וקרבן העולה הוא דורון למלך למצוא חן בעיניו כבראשונה וכו' כמבואר בגמרא ובאגרת התשובה שבתניא) כנודע. עבודת השיר, היינו גילוי התענוג דחסד דעתיק המלובש בגולגלתא דאריך כאשר מאיר בפומא קדישא דאריך, כמבואר בכתבי האריז"ל בכוונות יג מדות הרחמים). עבודת ההשתחואה היינו עצם הביטול במציאות ממש (שלמעלה מהביטול במציאות דחכמה כנודע בדא"ח בפירוש "עומדים צפופים ומשתחוים רוחים", ש"עומדים צפופים" היינו הביטול במציאת דחכמה, ואילו "ומשתחוים רוחים" היינו הביטול במציאות ממש של הכתר, אריך אנפין), ששרשו ביסוד דעתיק המתלבש במצח הרצון דאריך, בחינת רעוא דרעוין. הצד השוה של כל השלוש – קרבן, שיר, השתחויה – הוא שבכולם בא לידי ביטוי תנועה של מסירות נפש בבחינת רצוא ברצון עז לאשתאבא בגופא דמלכא: בקרבן – "אדם כי יקריב מכם", מכם ממש (כפירוש הרמב"ן הידוע בכוונת הקרבן, שיצייר שמקריב את עצמו ממש), בשיר – בעליה אחר עליה והתלהבות אלקית עד כדי התפשטות הגשמיות לגמרי, בהשתחויה – ביטול במציאות ממש כנ"ל. כל זה מצד היחידה שבנפש, הניצוץ קטן נברא המשתוקק להכלל לגמרי בניצוץ קטן בורא ובעצמות הבורא ממש.

תיקון הששי – "ובו תדבקון" – הוא כנגד עצם הנשמה, ניצוץ קטן בורא, פרצוף עתיק יומין (שם של הקדוש ברוך הוא כנ"ל) אשר שם (בראשו, רדל"א) נמצא "חביון עז העצמות" (לשון האריז"ל מובא לרוב בדא"ח כנודע). בפרשת עקב ציטטנו את כל לשון הרמב"ן בהגדרת הדבקות בה', קחהו משם, ועד לדרגה הכי נעלית בזה (תכלית הדבקות, סוד ה-ן הפשוטה של תבת "תדבקון", "נאמן פשוט בעולם הבא, כידוע בחז"ל), להיות "מעון לשכינה" ממש (בביטוי "מעון לשכינה" יש עשר אותיות, המשולש של ארבע, ב"מעון" יש ארבע אותיות, ועל כן ראוי לצייר את המשולש כיורד מארבע לאחת, וקל לצייר שכך יבלוט תבת מנשה – שלוש פנות המשולש והנקודה האמצעית, כאשר הראש, האמצע והסוף הם אותיות משה, שבשעת מתן תורה ובשעת הסתלקותו מהעולם הזה זכה לגילוי והשגת שער ה-נ, שאזי נקרא מנשה, אותיות נשמה, היינו עצם הנשמה, כנודע, וד"ל). העבודה דעתיק בעצם (ולא רק ההארה דעתיק המתלבש באריך כנ"ל בסוד העבודה) הוא ב"שוב" (מצד השי"ת, הניצוץ קטן בורא ממש) בעוד שהעבודה שמצד אריך הוא ב"רצוא" עצום, כפי שראינו לעיל.

"ובו תדבקון" הוא שלמות (סוד תיקון הברית, גילוי השלמות העצמית, עצם הנשמה שלמעלה מ"חמשה שמות נקראו לה", כמבואר בשיחה המפורסמת של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע). והרמז: "ובו תדבקון" = כד (ד בעצרת) בריבוע (פעמיים רפח, שלמות תיקון רפח – בבחינת "כפליים לתושיה" – הוא דווקא על ידי גילוי השלמות העצמית, איך שישראל וקודשא בריך הוא חד ממש, וממילא ישראל לא חטא מעולם [מה שאין כן באריך צריך להביא קרבן על חטא כנ"ל]). וכאשר מחשבים את ה-ן הפשוטה של "תדבקון" ל-700 (שהוא "ובו", נ במספר סודורי, פעמים יותר מ-נ כפוכה, ודוק), אזי "ובו תדבקון" = 1226 = תריג (שלמות מספר מצות התורה) "כפליים לתושיה" (תריג בפנימיות ותריג בחיצוניות, לתקן, בשלמות את פנימיות כל העולמות ואת חיצוניות כל העולמות), ודוק.