פרשת שבוע
ראה
ופירש רש"י: "'ואת מצותיו תשמורו'. תורת משה. 'ובקולו תשמעו'. בקול הנביאים. 'ואותו תעבודו'. במקדשו. 'ובו תדבקון'. הדבק בדרכיו גמול חסדים קבור מתים בקר חולים כמו שעשה הקב"ה".
וקרוב לזה פירש הרמב"ן בקצת הרחבה (וכולל גם פירוש שני הלשונות הראשונים של הפסוק שלא פירשם רש"י): "'אחרי ה' אלהיכם תלכו' היא מצוה שנלך אחר עצתו וממנו לבדו נדרוש כל נעלם ונשאל כל עתיד כענין 'ותלך לדרוש את ה'', 'כי יבא אלי העם לדרוש אלהים', וכן יעשו ישראל עם הנביאים, 'האין פה נביא לה' ונדרשה את ה' מאותו', 'ויגד לנו ה' אלהיך את הדרך אשר בה נלך ואת הדבר אשר נעשה', ובספרי ''אחרי ה' אלהיכם'. זה ענן', והוא מה שפירשנו שנשמע לקול אותותיו ונלך אחרי עצתו. 'ואותו תיראו' שתאמינו כי הוא אשר בידו נפש כל חי ובידו להמית ולהחיות ופוקד עון ומשלם שכר. 'ואת מצותיו תשמרו' תורת משה. 'ובקולו תשמעו' לעשות כל מה שיצוה אותנו מלבד התורה, כמו שאמר שמואל 'נסכלת לא שמרת את מצות ה'', והוא מה שפירש עוד 'נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון', ואמר 'והיה האיש אשר לא ישמע אנכי אדרש מעמו' שהוא חייב מיתה בידי שמים, וכמו שבא במצות הנביא 'הכני ופצעני בדבר ה'', וכן אמרו בספרי ''ובקולו תשמעו'. בקול נביאיו'. 'ואתו תעבדו ובו תדבקון' כבר פירשתיו [עבודה בקרבנות במקדש, וכן בלימוד התורה, כך שנויה בספרי כאן ''ואתו תעבדו''. עבודו בתורתו עבודו במקדשו', וביחס לעבודת המקדש, עיקר העבודה לדעת רש"י והרמב"ן, היינו 'בקרבנות ובשיר ובהשתחואות', לשון הרמב"ן לעיל ו יג. ופירושו ל"ולדבקה בו", לעיל יא כב, כבר צוטט בדבר תורה לפרשת עקב, קחהו משם, ובזה משנה קצת מפירוש רש"י, ודוק]. והנה כבר נאמר 'את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד', אבל החזירו בכאן, לשלול שלא נירא מדברי הנביא מפני האות והמופת ולא נעבור על עבודת ה' בעבור דבריו, כי מן ה' לבדו נירא ולא מאל אחר, ולהוסיף 'ובקולו תשמעו'".
ויש לומר שהרמב"ן מכוון את שש המדרגות שבפסוק כנגד העליה מחיל אל חיל דרך נרנח"י ועד לגילוי עצם הנשמה (ש"חמשה שמות נקראו לה" לעצם הנשמה, כידוע בדא"ח; "חמשה שמות" = נפש רוח נשמה חיה יחידה = "ברכי נפשי את הוי'" שאמר דוד נעים זמירות ישראל חמש פעמים כנגד נרנח"י שלו, כמבואר באריכות במקום אחר; "חמשה שמות נקראו לה" ועוד עצם הנשמה = ג פעמים עצמות בגוף [ברית מילה, ישראל יוסף וכו'] = ענג פעמים טוב – "אין בטובה לעמלה מענג", וד"ל), דרך ה הפרצופים שבכל עולם ועולם – פרצוף הנוקבא, פרצוף ז"א, פרצוף אמא, פרצוף אבא, פרצוף אריך אנפין – ועד שמגיעים לפרצוף פנימיות הכתר עליון, פרצוף עתיק יומין (כינוי מובהק במקרא לה' יתברך בעצמו, מה שאין כן בנוגע לשאר שמות הפרצופים העליונים), שבנשמה היינו "ניצוץ קטן בורא" (שמתלבש ב"ניצוץ קטן נברא" כנגד פרצוף אריך אנפין, חיצוניות הכתר, ודרך ה"ניצוץ קטן נברא" מתפשט להאיר לשאר כל הפרצופים, שמות הנשמה; ניצוץ = צלם אלהים [ניצוץ קטן בורא] = גבריאל [ניצוץ קטן נברא], וד"ל; ההתלבשות והיחוד של ניצוץ קטן בורא ניצוץ קטן נברא = 1272 = ח פעמים קטן [התבה ה"מיוחדת" בביטויים הנ"ל כמובן, וממילא עיקר החידוש שלהם – בורא אין סוף ונברא גבולי בעצם מתיחדים רק כאשר כל אחד מהם מקטין את עצמו עד לנקודה בעלת אפס ממדים, וד"ל. ב-ח פעמים קטן פעמיים "קטן" מפורשות ועוד ו פעמים קטן כנגד ו צירופי תבת קטן, קטן מכל הכיוונים, איך שלא נסתכל עליו ובאיזה צירוף מרכיבים לא נרכיב ונצייר אותו הוא תמיד נשאר קטן ושפל בעיניו וכך משדר, בטבעיות גמורה, לכל רואיו], ללמד שמה שמיחד אותם, סוד "יחידה ליחדך" כנודע, הוא עצם תחושת הקטנות בנפש, על דרך "'כי אתם המעט מכל העמים' – שממעטים את עצמכם", סוד יעקב הקטן [שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא שנברא בצלם אלהים ממש בחינת ניצוץ קטן בורא] ודוד הקטן [סוד מיעוט הירח, ניצוץ קטן נברא], וד"ל. ועוד בסוד "קטן": חלק הקדמי של קטן = 676 = 26, שם הוי' ב"ה, בריבוע, דהיינו מספר הקדמי של האותיות שלפני אותיות קטן בסדר הא-ב – אותיות צמח, סוד "בוצין בוצין כו'", הקטנות משקף את הגדלות שבגדלות, סוד מצות אכילת מצה בפסח, וד"ל) בלשון האריז"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה