ג. על הפסוק "זאת התורה אדם כי ימות באהל" דרשו חז"ל (במסכת שבת): "אמר ריש לקיש, מניין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר 'זאת התורה אדם כי ימות באהל'".
ובמקום אחר (במסכת גיטין, בסוגית החורבן) מצאנו דרשה זו מבין חמשה פירושים (ששנים הראשונים הם מעשים שהיו) לפסוק "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" (פירוש רש"י בסוגריים מרובעות):
"אמר רב יהודה אמר שמואל ואיתימא רבי אמי ואמרי לה במתניתא תנא מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון [ילדים למשכב זכור וילדות לפלגשים] הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים אמרו אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם הבא דרש להן הגדול שבהן אמר 'ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים' 'מבשן אשיב' [בשן – בין שן נוטריקון] מבין שיני אריה, 'אשיב ממצולות ים' אלו שטובעין בים, כיון ששמעו ילדות כך קפצו כולן ונפלו לתוך הים, נשאו ילדים קל וחומר בעצמן ואמרו מה הללו שדרכן לכך [לתשמיש ואין קלונן מרובה כקלון שלנו] כך אנו שאין דרכנו לכך על אחת כמה וכמה אף הם קפצו לתוך הים ועליהם הכתוב אומר 'כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה'. ורב יהודה אמר זו אשה [הורגנו כל היום] ושבעה בניה, אתיוהו קמא לקמיה דקיסר אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה 'אנכי ה' אלהיך' אפקוהו וקטלוהו, ואתיוהו לאידך לקמיה דקיסר אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה 'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה 'זובח לאלהים יחרם' אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה 'לא תשתחוה לאל אחר' אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה 'וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד' אפקוהו וקטלוהו, אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה 'את ה' האמרת [ייחדת] וגו' וה' האמירך היום' כבר נשבענו להקדוש ברוך הוא שאין אנו מעבירין אותו באל אחר ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת, אמר ליה קיסר אישדי לך גושפנקא [חותמי שצורתי טבועה בו כדי שתהא נראה משתחוה לה] וגחין ושקליה כי היכי דלימרו קביל עליה הרמנא דמלכא [שולטנות המלך קבל עליו לעשות] אמר ליה חבל עלך קיסר חבל עלך קיסר על כבוד עצמך כך על כבוד הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה אפקוהו למיקטליה אמרה להו אימיה יהבוהו ניהלי ואינשקיה פורתא אמרה לו בניי לכו ואמרו לאברהם אביכם אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה יצתה בת קול ואמרה 'אם הבנים שמחה'. רבי יהושע בן לוי אמר זו מילה [הורגנו כל היום, דזימנין דמיית] שניתנה בשמיני. רבי שמעון בן לקיש אמר אלו ת"ח שמראין הלכות שחיטה בעצמן דאמר רבא כל מילי ליחזי איניש בנפשיה בר משחיטה [שמא יתחבנו בגרונו] ודבר אחר [צרעת ומראות נגעים מפני שמסוכן לקפוץ עליו] רב נחמן בר יצחק אמר אלו תלמידי חכמים שממיתין עצמן על דברי תורה כדרבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם שנאמר 'זאת התורה אדם כי ימות באהל וגו''".
הנה חמשה פירושים הנ"ל ל"עליך הורגנו כל היום" הם כנגד "חמשה שמות נקראו לה: נפש רוח נשמה חיה יחידה", שכנגד ד אותיות הוי' ב"ה וקוש"י:
המעשה הראשון של ארבע מאות ילדים וילדות הוא כנגד הקוצו של י, עצם היחידה שבנפש. הרי יש כאן מסירות נפש בפועל ממש, שבאה מגילוי היחידה שבנפש דווקא כנודע. ומה שהילדות מקדימות למסור את נפשן בטבעיות גמורה (טבעיות – לשון נופל על לשון טביעה בים: "כיון ששמעו ילדות כך קפצו כולן ונפלו לתוך הים", ודוק), אף על פי ש"דרכן בכך", הוא בסוד "אשת חיל עטרת בעלה", שרש האשה, המלכות, ברדל"א, מעל לשרש האיש בעתיק יומין, ז"ת דעתיק. והוא סוד "אשה כשרה העושה רצון בעלה", שהאשה עושה ומתקנת את רצון האיש, הבעל, ע"ד המסופר פה שהילדים נשאו בעצמם קל וחומר מהילדות. הגדול שבהם שדרש (לאחר שאמרו כולם מעצמם – בפשיטות גמורה המשקף את הקשר העצמי שלהם לפשיטות העצמות – "אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם הבא") הוא בסוד הדעת דרדל"א המתגלה באוירא, והקל וחומר שנשאו הילדים בעצמם (לאחר שראו במו עיניהם את מסירות נפשן הטהורה של הילדות) הוא בסוד מוחא סתימאה, ששם מתלבש הגבורה דעתיק, סוד ה"קל וחומר" כנודע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה