פרשת חקת - יום שני

ב. במסכת נדה מצאנו שלשה פירושים ל"מי יתן טהור מטמא, לא אחד":

"תנו רבנן מניקה שמת בנה בתוך עשרים וארבע חדש הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה, לפיכך אם היתה מניקתו והולכת ארבע או חמש שנים דיה שעתה דברי ר"מ, רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים דיין שעתן כל עשרים וארבע חדש, לפיכך אם היתה מניקתו ארבע וחמש שנים מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה. כשתמצא לומר לדברי ר"מ דם נעכר ונעשה חלב לדברי רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון אבריה מתפרקין ואין נפשה [דם נדתה] חוזרת עד עשרים וארבע חדש, 'לפיכך' דר"מ למה לי, משום 'לפיכך' דרבי יוסי, ו'לפיכך' דרבי יוסי למה לי, מהו דתימא רבי יוסי תרתי אית ליה קא משמע לן. תניא נמי הכי דם נעכר ונעשה חלב דברי ר"מ רבי יוסי אומר אבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עליה עד עשרים וארבע חדש, א"ר אלעאי מאי טעמא דר"מ דכתיב 'מי יתן טהור מטמא לא אחד', ורבנן אמר רבי יוחנן זו שכבת זרע שהוא טמא ואדם הנוצר ממנו טהור, ור"א אומר אלו מי הנדה שהמזה ומזין עליו טהור ונוגע טמא, ור"א אומר אלו מי הנדה שהמזה ומזין עליו טהור ונוגע טמא, ומזה טהור? והכתיב 'ומזה מי הנדה יכבס בגדיו', מאי 'מזה' 'נוגע', והכתיב 'מזה' והכתיב 'נוגע', ועוד מזה בעי כבוס נוגע לא בעי כבוס, אלא מאי 'מזה' 'נושא', וליכתוב 'נושא', קא משמע לן דעד דדרי כשיעור הזאה, הניחא למ"ד הזאה צריכה שיעור אלא למ"ד אין צריכה שיעור מאי איכא למימר, אפילו למ"ד אינה צריכה שיעור ה"מ אגבא דגברא אבל במנא בעינא שיעור, כדתנן כמה יהיו במים ויהא בהן כדי הזאה כדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה, והיינו דאמר שלמה 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'".

רבי מאיר = תבונה, ועליו נאמר "מים עמקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה". "מים עמקים" אלו הם העצה העמוקה ההופכת, "בלב איש", את הטמא לטהור, את הדם לחלב. רבי מאיר מאיר עיני חכמים בהלכה (ובזו י"א שהלכה כמותו, ודוק) ולא עמדו חבריו על סוף דעתו. תבונה הוא סוד אמא, רחם האם, שבו בן ובת (אהבה ויראה), כמבואר בתניא. "לא אחד" (בתמיה) = דם – "דם נעכר ונעשה חלב" (בהסיר ה-ד מ-דם נשאר ם = חלב, וכן בהסיר ה-ד מ"לא אחד" נשאר "לא אח" = חלב [אא = ב], וד"ל).

"ורבנן אמר רבי יוחנן זו שכבת זרע שהוא טמא ואדם הנוצר ממנו טהור". שכבת זרע אדם = אדם (כאשר ה-א של אדם = 1000). נמצא ששכבת זרע = 999 היא סוד "חזרת הגלגל" מאחדים לאלפים (מ-א ל-אלף, בסוד "איכה ירדף אחד אלף"), סוד הגלגול מאדם לאדם (הקשור לפרשתנו – "זאת התורה אדם כי ימות באהל" ויקום לתחיה כאדם חדש – "אדם אחד מאלף מצאתי" על ידי "יגעתי ומצאתי – תאמין", הרי לימוד התורה הוא ענין "אאלפך חכמה", ו"אדם" הוא מלשון "אדמה לעליון", שחכמת התורה מעלה את האדם התחתון למעלת האדם העליון, מ-א ל-אלף, וד"ל).

"ור"א אומר אלו מי הנדה שהמזה ומזין עליו טהור ונוגע טמא". "מי הנדה" הם דבר אחד בלתי משתנה מצורה אחת לצורה אחרת (כמו מדם לחלב או משכבת זרע לאדם), והפלא הוא (שעל זה אמר שלמה "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני") שלאחד (המזה) הם טהורים בעוד שלשני הם טמאים (הנוגע). ועוד יותר, המזה טהור למרות התמיה "ומזה טהור? והכתיב 'ומזה מי הנדה יכבס בגדיו'. נמצא שכאן נשיאת ההפכים מגיעה לשיאו – שני הפכים בנושא אחד ממש!

למדנו אם כן שיש שלוש דרגות של נשיאת הפכים זו למעלה מזו. דם וחלב הם שתי מציאויות, עד כדי כך שאינו ברור שיש קשר כל שהוא ביניהם (חידוש גדול אמר רבי מאיר ש"דם נעכר ונעשה חלב" ואילו חבריו חולקים עליו בזה). ברור שאדם שלם מתהוה מטפת שכבת זרע, ושבתוך טפת הזרע רשומים כל אברי האדם בכח דק מן הדק. הפלא הוא שהטפה טמאה – טפה סרוחה – ואילו האדם הנולד מהטפה טהור (והוא על דרך מה שדרשו חז"ל במ"א על הפסוק "מי יתן טהור מטמא" – "אברהם מתרח", אברהם הוא הולד השלם ברמח אברים, כמנין אברהם, ותרח הוא לשון סרח – טפה סרוחה, הכוללת את כל ה'גנים' העתידים להתגלות באברהם). נשיאת ההפכים של מי הנדה היא הפלאית ביותר כנ"ל, שמטהר לזה ומטמא לזה (כמבואר ענינו בעבודת ה' בכתר שם טוב, עיי"ש).

והכל בסוד "מי יתן טהור מטמא" – מי בחינת אמא כנודע. בה מתהפך הדם לחלב, בה הופכת הטפה לציור אדם שלם, והיא הנקראת "מי הנדה" (הערך הממוצע של ו אותיות מי הנדה = חוה, "אם כל חי"), מים עמוקים המטהרים אשה נדה מטומאתה (אשה נדה = שסה, כללות שסה מצות לא תעשה דאורייתא, בהכאה פרטית = 1275 = 50 במשולש, שער ה-נ), ומחיים (לשון תענוג) אותה מחדש מדי חדש בחדשו.

"מי יתן טהור מטמא" = 820 = מ במשולש = כ פעמים אם ("יתן טהור מטמא" = 770). "מי יתן טהור מטמא לא אחד" = 864 = ו צירופי קדם (הערך הממוצע של כל תבה) = זה בריבוע (סוד נבואת משה באספקלריא המאירה, על דרך רבי מאיר, דמשה זכה לבינה, וד"ל), מספר האותיות בפרשת שבת בראשית ("ויכלו"). 864 = ג פעמים רפח, ג בחינות של בירור רפח ניצוצין שנפלו למטה בשבירת הכלים, מיתת מלכי קדם, ומתבררים וחיים מחדש (חיים נצחיים) ברחם האם – ג פעמים כנגד ג פירושי "מי יתן טהור מטמא" הנ"ל.

והנה, בתחילת הסוגיה הנ"ל רבי מאיר חולק על רבי יוסי רבי יהודה ורבי שמעון. "אלו ואלו דברי אלהים חיים". רבי מאיר רבי יוסי רבי יהודה רבי שמעון = 1681 = אם בריבוע (רבי מאיר רבי יוסי = 761, מספר ההשראה ה-20 = "לעיני כל ישראל")!