ב. וצריך להבין למה דבר גדול כזה, ש"היום" קאי על ראש השנה, ושהוא יום הדין ("וכל בני עולם יעברון לפניך כבני מרון"), דבר שלא נאמר במפורש בתורה, נלמד מאיוב דווקא. הנה ידוע ומבואר במקום אחר באריכות על מאמר חז"ל שמשה רבינו חיבר שלשה ספרים – ספרו (תורת משה) פרשת בלעם וספר איוב – שהם כנגד שלשת הספרים שנפתחים בראש השנה – ספר של צדיקים (כנגד ספרו של משה הצדיק, וכל צדיק וצדיק בישראל, השומר את תורה משה, מגלה את הניצוץ של משה רבינו שבו), ספר של רשעים (כנגד פרשת בלעם הרשע, הלעומת זה של משה רבינו, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו'" אבל באומות העולם קם, ומנו – בלעם), ספר של בינונים (כנגד ספר איוב, איש "תם וישר וירא אלהים וסר מרע"). הבינונים הם הלוחמים עם יצרם תדיר ולא יכולים להיפטר ממנו כל ימיהם, כמבואר בספר תניא קדישא – ספר של בינונים. וכן איוב לוחם עם יצרו, המתבטא כספק בצדקת השגחתו יתברך על ברואיו, לאורך כל ספרו. עוד טרם הגיעו יסוריו מסופר אודות סדר עבודתו של איוב: "ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם ככה יעשה איוב כל הימים" – הוא חש בעיקר למחשבות הלב, פנימיות עבודת הבינוני (השליט על לבושי הנפש שלו, במחשבה דבור ומעשה), ודוק.
עיקר הדין של ראש השנה – "היום", יום הדין – הוא לבינונים, שהרי הצדיקים והרשעים נכתבים לאלתר כו', והבינונים עומדים ותלוים מראש השנה עד יום הכפורים (שגם הוא נקרא ראש השנה בנבואת יחזקאל) עד שיוצא לאור משפטם. ועל כן "יום הדין" של ראש השנה שייך לעבודת הבינוני בפרט, ענינו של ספר איוב – ספר של בינונים, ודוק.
והנה כמה שמות יש לראש השנה: ראש השנה, יום הזכרון, יום הדין, יום תרועה. והם כנגד כחב"ד שבראש (הכל בכלל ראש השנה) – ראש השנה כנגד הכתר עליון, הנקרא "ראש"; יום הזכרון כנגד החכמה, מוח הזכרון; יום הדין כנגד הבינה, דמינה דינין מתערין; יום תרועה כנגד הדעת, כמו שנאמר "אשרי העם יודעי תרועה הוי' בוא פנים יהלכון" (תרועה לשון רעות, חיבור השנים, שמתחילה היו רעועים ונפרדים, להיות לאחדים, כח הדעת בנפש). ועוד: ראש השנה כנגד מלכיות, לשים את ה' עלינו לראש (סוד ישראל אותיות לי ראש), "שום תשים עליך מלך"; יום הזכרון כנגד זכרונות, והוא המתחבר עם יום הדין – "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין" – להמתיק את כל הדינים בשרשם; יום תרועה כנגד שופרות, כמובן.
והרמז שיום הזכרון ויום הדין מתכללים זב"ז ("הבן בחכמה וחכם בבינה" – לבקר בדין את הזכרון ולזכור היטב את שרש הדין ברחמים, וד"ל): יום הזכרון יום הדין = 469 = ז פעמים זין-בינה-אלול, מספר התבות של שבעת ימי בראשית – חמשת הימים האחרונים של חדש אלול ו"יחיינו מיומים", שני ימי ראש השנה (סוד דינא קשיא ודינא רפיא כידוע), חלוקת "זהב" (ז = ה ב). וידוע שעשרת ימי תשובה נכללו בעבודת אלול – "אני לדודי ודודי לי" ס"ת י י י י (כמנין "לי") כנגד ארבעים הימים מר"ח אלול עד יום הכפורים (בהם שהה משה רבינו בהר סיני בפעם השלישית כדי לקבל את הלוחות השניים, תורת בעלי תשובה) ימי התשובה והרחמים (עד לאמירתו יתברך "סלחתי כדברך" ברדת משה מן ההר עם הלוחות השניים). יום תרועה (כנגד הדעת, הכח המקשר ומחבר בין חו"ב ובין המוחין למדות) = 737 = יא פעמים בינה-אלול (737 = שלהבת [עולה מאליה] = "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" [כנגד ג גווני השלהבת-יה של אהבת השי"ת], כמבואר במ"א). הכל (שלשת השמות של ראש השנה שכנגד חב"ד, יום הזכרון יום הדין יום תרועה; ודוק שביום הזכרון ויום הדין באה ה' הידיעה לפני עיקר השם, מה שאין כן ביום תרועה, והוא על דרך יד הגדולה יד החזקה יד רמה, שבשני בקוים ימין ושמאל באה ה' הידיעה, כנגד ה"ח וה"ג, ה אצבעות דיד ימין ו-ה אצבעות דיד שמאל, מה שאין כן בגופא דמלכא, עמודא דאמצעיתא, אין תוספת ה', וד"ל) = 1206 = חי פעמים אלול (יום הולדתם של שני המאורות הגדולים, מורנו הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן בעל ספר של בינונים, יום הכולל את כל עבודת אלול עד יום הכפורים וכו', וד"ל).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה