פרשת ואתחנן - תשעה באב

ואתחנן – תשעה באב

בכל שנה ושנה חל תשעה באב בפרשת ואתחנן. בשנה זו תשעה באב חל ביום ראשון של פרשת ואתחנן, היום ששיעור החומש שלו בחת"ת, ה"לחיות עם הזמן" שלו, פותח ב"ואתחנן אל הוי' בעת ההוא לאמר". ויש לומר ש"בעת ההוא" רומז לתשעה באב. הכיצד?

"ואתחנן" – משה רבינו התפלל תקטו תפלות כמנין "ואתחנן" (= תפלה = שירה) להיכנס לארץ ישראל.

משה התפלל בלשון תחנונים, התפלה החביבה מבית עשרת הלשונות של תפלה (עיין רש"י). תחנונים היינו בקשת מתנת חנם ללא כל זכות. זו תפלת משה-משיח, בסוד "בקש רחמים כעני בפתח" סופי תבות משיח כנודע, וכדרשת חז"ל את הפסוק "תחנונים ידבר רש" על משה רבינו (וכן "ידבר רש" = משיח משיח). הנה "תחנונים ידבר" = 780 = 30 פעמים הוי' ב"ה (ל-הוי') = תשעה באב = טל ("הוי' אחד") במשולש. הערך הממוצע של 5 אותיות משה רש = אחד בריבוע, ודוק.

בתהלים, "תפלה למשה" מכונה תפלת עשיר, והיא רמוזה בהמשך אותו פסוק "[תחנונים ידבר רש] ועשיר יענה עזות". תפלת עשיר היא דרישה עזה מאת השי"ת שיבנה את המדינה החרבה, את הבית החרב, שיש למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כמבואר בדא"ח. נמצא שמשה הוא רש ועשיר גם יחד = חן (תחנונים) פעמים הוי' = רוממות שפלות, ראשי תבות רש, שרש וכללות הכל וד"ל. מחציו ולמעלה "רוממות אל" ("אלהים"), עשיר, שאינו חסר כלום (והרי רק אלהים אינו חסר כלום – "אני אמרתי אלהים אתם", וד"ל), ומחציו ולמטה, בעודו עומד בחוץ לארץ ומשתוקק להיכנס פנימה, "שפלות האדם" ("איש"). הערך הממוצע של ו תבות הפסוק: "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות" = "ואהבת" = אור אור = אור אין סוף = "מקור חיים" וכו', נמצא שכל הפסוק = "ואהבת" פנים ואחור, ו פעמים "ואהבת" כנגד ו תבות "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" = שלהבת עולה מאליה, שת הבל שנתקנו במשה, וד"ל, כמו ש"תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות" = ו פעמים אור אור, כן ראשי התבות של "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות" = ו פעמים חן חן, ודוק; ומה שבחינת רש – בחינת "ואתחנן אל הוי' בעת ההוא לאמר" – כולל את הכל כנ"ל נרמז בתבת "ועשיר" אותיות רש ועוד ויע (= ועוד; נמצא ש"רש ועשיר" = רש ועוד רש, ודוק) ראשי תבות "ועשיר יענה עזות", ודוק.

אך תפלת משה לא נתקבלה, ונגזר עליו למות במדבר. ואף על פי ש"משה לא מת", ועדיין עומד ומשרת ("ועבד הלוי הוא", באמירת שירה – שמשה הוא מן המשוררים – כמאמר חז"ל "'ושרת בשם הוי' אלהיו' איזה הוא שירות שהוא 'בשם הוי'' הוי אומר זה שירה"), אבל "לעיני כל ישראל" – גם לאחר שמשה תיקן את השבירה שהיתה באור העינים דא"ק, "אשר עשה [תיקן] משה לעיני כל ישראל" – "וימת שם משה עבד הוי'" ["וימת שם משה עבד הוי'" ראשי תבות "ושמעי ורעי והגבורים אשר לדוד", וד"ל], אמנם "שם" הוא מת וצריך להיות "ובקשתם משם את הוי' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד הוי' אלהיך ושמעת בקלו" – "'היום' – אם בקולו תשמעו [סוד 'ושמעי' וד"ל]", מאותו מקום ששם מת משה עתידים אנו, באחרית הימים, לבקשו ולמצאו "חי לעד וקים לנצח" = "וימת" כנודע, וד"ל).

אם משה רבינו היה נכנס לארץ היה בונה מקדש במקומו, ובהיות שכל מעשי משה נצחיים, לא היה הבית נחרב לעולם. ועל כן "בעת ההוא" רומז לתשעה באב, שרק "בעת ההוא" לא הסכים הקדוש ברוך על ידו, כדי שאכן יחרב הבית הראשון והשני ביום המר והנמהר, תשעה באב, אבל "עלה אריה במזל אריה והחריב אריאל על מנת [סוד 'אין מלך בלא עם', וד"ל] שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל" בנין עדי עד, ועד שכדאית הירידה עד שאול תחתית והחורבן הכפול, שדווקא בגלל זאת נזכה בקרוב ממש לבנין המשוכלל והנצחי של בית המקדש השלישי והמשולש – "ושם נעשה לפניך כמצות רצונך".

[כאשר "אדלג שור" בתשעה באב יתגלה ב "בעת" = דעת, ואשה = היהלום של "ההוא" = טוב, בסוד "מצא אשה מצא טוב [ויפק רצון מהוי' – בעת רצון]" כנודע, נמצא שתשעה באב = דעת אשה, הקלה וחלשה בעולם הזה, בזמן החטא והגלות, אך החזקה והטובה ביותר לקראת הגאולה, סוד "גם בלא דעת נפש לא טוב" ו"מצא אשה מצא טוב", שבה דווקא טמון סוד הדעת של הגאולה, "כי מלאה הארץ [האשה] דעה את הוי' כמים לים מכסים" – "מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים" = אלף אורות (סוד נשמת ישראל בעל שם טוב) הניתנים לרחל אמנו, כנסת ישראל, וד"ל.]

בתשעה באב נולד משיח, והוא, מלך המשיח, הנו השילוב המושלם של עזות ותחנונים – "עת לעשות להוי' הפרו תורתך". עת = "נעשה אדם" (נאמר בעבורך) = "יהי אור ויהי אור", שלמות היחוד של אור ישר (אור הקדוש ברוך הוא) ואור חוזר (של כנסת ישראל, "ואל אישך תשוקתך"). עת = י פעמים בטול, תחנונים = זה (נבואת משה) פעמים בטול, עזות = אהיה (יהו) פעמים חיה, משה = יה פעמים חיה, וד"ל. אצלו מתקיים בעת ובעונה אחת ("בעת ההוא") "עז פנים לגיהנם" (להעלות משם את כל הנשמות הנדחות) ו"בשת פנים לגן עדן" (להביא את כל אחד ואחת מישראל לגן עדן). "לגיהנם" = מנחם, צמח שמו = ו פעמים חיה, "לגן עדן" = אור = ט פעמים חיה, יחד "לגיהנם... לגן עדן" = משה = יה (טו) פעמים חיה כנ"ל. "עז פנים לגיהנם" "בשת פנים לגן עדן" = 1484, וביחד עם 1000 אורות שקבל משה רבינו בשעת מתן תורה (שעת חבור העליונים והתחתונים, סוד נשמת רבי ישראל בעל שם טוב = 1000 כנודע) = 2484 = "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות"!

בבנין בית המקדש העתיד יש שתי בחינות כידוע, מה שירד בנוי ומשוכלל באש מן השמים, מידי הקדוש ברוך הוא, ומה ש"משיח [ואנשיו – אנשי משה-משיח] בונה מקדש", מעשי יד הצדיקים ("ועמך כלם צדיקים"). מה שירד מן השמים היינו "ועשיר [עשירו של עולם] יענה עזות", תפלת עשיר, ומה שיבנה בידי אדם היינו "תחנונים ידבר רש", "ואתחנן אל הוי'". אך שתי הבחינות נכללו ב"תפלה למשה איש האלהים" כנ"ל, ש"מחציו ולמטה 'איש'", בחינת "משיח בונה מקדש", אך "מחציו ולמעלה 'אלהים'", בחינת המקדש היורד משוכלל מן השמים. ובעצם הכל נכלל בסוד ה-א הפותחת גם את תבת "איש" וגם את תבת "אלהים", י מלמטה (ה-י של "איש") ו-י מלמעלה (ה-י של "אלהים"; ה-ש של "איש" היינו אלהים במילוי יודין כנודע) ו-ו באמצע המחברתן. ואסור לומר "מים מים" (שנאמר "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני"), להפריד בין שתי ה-יודין ח"ו, והיינו כנ"ל שהכל תפלה אחת ממש (בסוד ה-א שקדמה לבריאת העולם ב-ב, וד"ל).