פרשת שלח - יום ראשון

פרשת שבוע

שלח

א. פרשת שלח היא הפרשה ה-37 בתורה. 37 = הבל, ויש לומר שפרשה זו, וכל הנאמר בה – מחטא המרגלים ועד לפרשת ציצית (מלתור את הארץ ועד לא תתורו) – באה לתקן את חטא הבל (שהסתכל בשכינה, וכמו שיתבאר). סברה זו מתחזקת בשים לב שהפרשה הבאה בתורה היא פרשת קרח, והרי קרח הוא גלגולו המובהק והעיקרי של (רוחו של) קין (קרח – קין רוח; וכן ראובן בן יעקב, שממנו דתן ואבירם ור"נ איש כו' הוא גלגול של קין בן אדם הראשון, כמבואר בכתבי האריז"ל), כאשר משה הוא גלגולו העיקרי של הבל, כנודע בכתבי האריז"ל.

קרח השתמש במחלוקתו על משה ואהרן בנאמר בסוף פרשת שלח, במצות ציצית – "מה עשה עמד וכנס ר"נ ראשי סנהדראות רובן משבט ראובן שכיניו והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו שנאמר 'נשיאי עדה קריאי מועד' ולהלן הוא אומר 'אלה קרואי העדה' והלבישן טליתות שכולן תכלת באו ועמדו לפני משה אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה אמר להם חייבת התחילו לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה".

פרשת קרח היא הפרשה ה-38 בתורה, קרח = 308 (שבהקטנה בחילוף אי"ק בכ"ר נעשה "כחי" = 38, סוד "כחי ועצם ידי", וד"ל), ובה נרמז תיקונו של קין-קרח, סוד "צדיק כתמר יפרח" סופי תבות קרח (כאשר שאר האותיות של "צדיק כתמר יפרח" = "יברכך הוי' וישמרך"), שלעתיד לבוא יעלה שרש קין מעל שרש הבל בסוד "אשת חיל עטרת בעלה", כמבואר באר"י.

עוד רמז לשייכות שתי הפרשיות שלח וקרח זו לזו (על פי ההקדמה הידועה אצלנו שכפולה של 13 וכפולה של 7 מהוות זוג של מספרים-מושגים): שלח הוא כפולה של 13, 338 = 26 פעמים 13. קרח הוא כפולה של 7, 308 = 44 פעמים 7. 26 = הוי' ב"ה. 44 = מילוי הוי': יוד הא וו הא. יחד, 26 ו-44 = 70, סוד שבעים פנים לתורה, כמבואר במקום אחר.

המרגלים חטאו בדבור – הוציאו דבה רעה על ארץ חמדה טובה ורחבה. דבה נוטריקון דברי הבל (דברי הבל = 253 [הבל = 37, דברי הבל = 11, דבה, פעמים 23, נמצא שדברי הבל = דבה ועוד דבה פעמים דבה דבה, ודוק] = "מוצא פי הוי'", היינו שדברי הבל הם הלעומת זה של "מוצא פי הוי'" שעליו יחיה האדם, וד"ל).

הנביא אומר: "כה אמר הוי' צבאות אל תשמעו על דברי הנבאים הנבאים לכם מהבלים המה אתכם חזון לבם ידברו לא מפי הוי'". אומרים דברי הבל מחזון לבם לא מפי ה' (ראה מפרשים). וכך היה אצל המרגלים, שהוציאו דבה רעה על הארץ ממה שראו עיניהם וחזו לבם (שהלב חוזה את המציאות המדומה מתוך מראית עין בשר, הרחוקה בתכלית מראית מהות האלקות בכל – "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו'", עין רואה ולב חומד כו', וד"ל).

בכל היד החזקה לרמב"ם מופיע הלשון "דברי הבל" פעם אחת בלבד: "הנוקם מחבירו עובר בלא תעשה שנאמר 'לא תקום'. ואע"פ שאינו לוקה עליו דעה רעה היא עד מאד אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם שהכל אצל המבינים דברי הבל והבאי ואינן כדי לנקום עליהם". מצוה זו היא סוד תיקון הבל, שלא ינקום על מה שהרגו קין, שהרי בצדק אלקי הרגו, כמבואר בכתבי האריז"ל, וכמו שיתבאר.