פרשת שלח - יום רביעי

ד. המשך: "אפשר" הוא התיקון של חוה ראשונה, סוד "מלכות פה" (שלא לחטוא בפה, כחטא המרגלים שהוציאו דבה רעה על הארץ, המלכות, דבה – דברי הבל, כנ"ל), כמבואר באריכות במקום אחר. חוה ראשונה, "אפשר", נתקנה על ידי לאה אמנו, נמצא שכפל "ואפשר" רומז לרחל אמנו, שבנין פרצופה הוא בסוד ישוב ארץ ישראל, "ושבו בנים לגבולם" (מענה ה' לבכיה של רחל), וד"ל.

ואלו דברי המהר"ל ז"ל בנצח ישראל: "ובמה שאמר שהגלה אותם [עשרת השבטים] לפנים מנהר סמבטיון, המדרש הזה משמע שעשרת השבטים הוגלו למקום רחוק מאוד, וכדכתיב 'וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה', עד שאי אפשר לבוא להם. וכן מוכח הא דקאמר בגמרא דידן דהגלה אותם למדינת אפריקי, שאי אפשר לבא שם, כדלעיל. ומכל שכן להרי סלוג, דמשמע שיותר רחוק מזה עוד, דודאי לאסופי אתי, ולא למעט הריחוק. ויש בני אדם אומרים, שחכמי האומות הם שכתבו מקום ומקום בכל ישוב הארץ, ואין עוד שום מקום שלא נרשם בספריהם, והכל נודע להם, ואין מקום שידוע עשרה שבטים. ואין ראיה משם בשביל דבר זה, הבל יפצה פיהם, כי אפשר ואפשר הוא שיהיה מקום אחד בארץ שלא נודע להם, לפי שמפסיק אותו מן הישוב ההרים וכיוצא בזה. והרי אמרו שמקרוב נמצא מקום אחד, קוראים אותם בלשונם 'עולם חדש', שלא נודע מקודם. וכך אפשר שימצאו מקום עוד שיש שם בני אדם ואי אפשר לבא אליהם. ומכל שכן כי הגלות הזה של עשרת השבטים מה שהגלה אותם למדינה אחרת, הוא בשביל גזירת השם שגזר עליהם "וישליכם לארץ אחרת כיום הזה", והדבר הזה גזירה מן השם יתברך שלא יהיו נודעים ולא יתחברו ביחד, עד עת קץ, ולא קודם. לכך, כמו שגזר הפירוד והפיזור על ישראל בכל קצוי ארץ, כך גזר ההבדל והפרישה אלו מאלו, ולא יתחברו ביחד עד עת קץ, שאז יתאחדו לגמרי, ולא קודם לכך. שאם היו נודעים, היה זה קצת חבור ואחדות ישראל ביחד, כאשר היו יודעים מקומם. והשם יתברך גזר על ישראל הפירוד וההבדל, עד שיהיה הרצון ממנו יתברך שיקוים "ובאו האובדים בארץ אשור וגו'". והגזירה הוא המעכב שלא נמצא מקומם".

נמצא ש"אי אפשר" הוא מפני גזירת הגלות "מפני חטאינו גלינו מארצנו", החל מחטא המרגלים. הגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו תיכף ומיד ממש היא בסוד "אפשר ואפשר".

והנה, בפיסקא הקודמת בנצח ישראל הנ"ל נאמר: "וביאור ענין זה, כבר אמרנו שיש למעלת המשיח התנגדות עולם הטבעי, ואין סוף ליסורין של המשיח, כי העולם הטבעי הוא מתנגד לדבר אלקי. ודבר זה בארנו בכמה מקומות, רמזו עליו חכמים שאמר רבי עקיבא, 'כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור'. כי עם הארץ שאינו שכלי, רק טבעי חמרי, והוא מבטל השכלי הנבדל מן החומר לגמרי. והן הן היסורים שאמר שהוא מתיסר בכל יום לפורענות הדור. שאלמלא עונות הדור, היה המשיח יוצא אל הפועל, והיה גובר עליהם. אבל מפני עונות הדור, מעלת המשיח אינו כל כך, לפיכך אינו גובר על הטבע, ומתנגד לו עולם הטבעי. והם היסורים שסובל המשיח עד עת קץ, ויהיה מציאתו בפועל. כי עד לעתיד אין מציאותו רק בכח ולא בפועל, ולכח הזה יש התנגדות מעולם הטבעי, עד לעתיד שיהיה עולם חדש, שיהיה עולם נבדל, ושוב לא יהיה לו התנגדות כלל, ולא יתייסר עוד".

הנה, כאן "עולם חדש" הוא על דרך השמים החדשים והארץ שחדשה שלעתיד לבוא. אבל לא בכדי שבהמשך מכנה המהר"ל את גילוי אמריקה כ"עולם חדש", שממציאותו נתבונן ש"אפשר ואפשר". וממילא מובן למה הרבי בחר לגור באמריקה דווקא עד ביאת המשיח בקרוב ממש (שבזה מזרזים את ביאתו תיכף ומיד ממש) ש'אוירא דאמריקה' מחכים לומר ש"אפשר ואפשר" (רת"ס "אפשר ואפשר" – אור, "אור חדש על ציון תאיר"; שאר האותיות = 961 = אל בריבוע = אדם חוה קין הבל שת = אברהם שרה יצחק כנודע. קין הבל שת = ישראל אמריקה, ודוק) בימינו לרשת את שלמות ארץ ישראל, פשוטו כמשמעו (הכח של הרבי לצעוק ולפעול למען שלמות הארץ בא מהיותו באמריקה, "עולם חדש" – "אמריקה איז אנדערש" למעליותא)! ואף על פי שנדמה לכאורה שהשהות בגלות אמריקה בזמן שניתן לעלות לארץ הוא על דרך חטא המרגלים ח"ו, למרבית הפלא יש וההיפך הוא הנכון, שדווקא על מי שנמצא בארץ ישראל בזמן הגלות, תחת שלטון ה"אי אפשר" (גלגול המרגלים, העדה הרעה), נאמר "אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים", וזקוק לעידוד וחיזוק מהחוץ, וד"ל.