פרשת שלח - שישי ושבת קדש

ו. "וידבר הוי' אל משה לאמר. שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל נשיא בהם. וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי הוי' כלם אנשים ראשי בני ישראל המה".

מה-ה הראשונה שבפרשה, שהיא ה-ה הראשונה של שם הוי' ב"ה (שכנגד "שם הגדולה לאה", אותיות המחשבה, בה חטא הבל), דרך ה-ב הראשונה בפרשה הבאה אחריה, ה-ב של "לבני", מגיעים, בדילוג שוה של 46-46 אותיות ל-ל של "וישלח" – הבל בדילוג שוה, ללמד לכל הנאמר לעיל שחטא המרגלים, אודותיו מסופר בתחילת פרשת שלח, הפרשה ה-הבל בתורה, הוא בעצם חזרה על חטא הבל (והתיקון בא בסוף הפרשה, בפרשת ציצית). 46 46 = 92 = "הכל הבל" (וכן "לבני" = 92 = "הכל הבל")! בתבת "הוי'" יש אות אחת לפני ה-ה הראשונה (שהיא ה-ה של הבל) – י; בתבת "וישלח" יש אות אחת אחרי ה-ל (שהיא ה-ל של הבל) – ח. נמצא שאותיות חי מקיפות את דילוג הבל, סוד הבל חי = הכל – "הכל הבל" (שלאחר התיקון השלם יזכה לחיות חיים נצחיים)!

תיקון הבל הוא על ידי חכמה (הסתכלות דקדושה, "לאסתכלא ביקרא דמלכא ולא יתיר", מה שאין כן הסתכלות הבל היתה בישות, על מנת לקבל הנאה עצמית, על דרך חטא אצילי בני ישראל, "ויחזו [= הבל!] את האלהים [= הבל במילוי: הא בית למד = 4 פעמים הבל במספר קדמי כנ"ל! 'ויחזו את האלהים' = 529 = 23, חיה, בריבוע] ויאכלו [= חכמה!] וישתו [ישות]"; "ואל [= הבל] אצילי בני ישראל לא שלח ידו [ויחזו וגו']" = מה פעמים הוי' = שלח [סוד פרשת שלח], אחד פעמים הוי', ועוד ארץ ישראל, כבוד פעמים הוי') כנ"ל (הבל – הנקודה האמצעית של חכמה, והבל = חכמה במספר סדורי).

והנה, שמות עשרת המרגלים שחטאו: שמוע שפט יגאל פלטי גדיאל גדי עמיאל סתור נחבי גאואל = 1971 = 27 (3 בחזקת 3) פעמים חכמה! ראש-תוך-סוף גאואל האותיות – ש ג ל = 333 = 9 (ג פעמים ג) פעמים הבל! שאר כל האותיות = 1638 = 9 (ג פעמים ג) פעמים יעקב (ז פעמים הוי' ב"ה). בדילוג: שמוע יגאל גדיאל עמיאל נחבי = 729 = 27 בריבוע = "ימלט אי נקי ונמלט בבר כפיך" = "לא תרצח" כנ"ל! האמצעי מבין הנ"ל, גדיאל (אי גדל) = "אי הבל". הדילוג השני: שפט פלטי גדי סתור גאואל = 1242 = 6 פעמים (6 צירופי) אור = דן (של אדני כנ"ל) פעמים חיה. סתור = 666 = פעמיים 333 הנ"ל = הבל פעמים חי (הבל חי = הכל [הבל] כנ"ל)!

משה יהושע כלב = 788 = 4 פעמים קין הבל – קין הבל "פנים ואחור".

והנה, "וידבר הוי' אל משה לאמר. שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל נשיא בהם. וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי הוי' כלם אנשים ראשי בני ישראל המה" = הבל (בדילוג שוה כנ"ל) ועוד 10829 = 17, טוב, פעמים 637 = יראת הוי' = 7 בריבוע פעמים 13 (אחד, אהבה)! יש כאן חכמה חכמה אותיות. יש כאן גאואל תבות, כמנין האותיות ב-י המרגלים שחטאו (כאשר גאואל הוא האחרון אחרון שלהם) כנ"ל. ממוצע שלוש ההתחלות: "וידבר [= 6 צירופי הבל] הוי' אל משה [= יה פעמים חיה]... שלח לך אנשים... וישלח אתם משה" = 851 = חיה פעמים יחידה, זיו פעמים הבל!

ז. "ושמתי לך מקום [בחינת 'איה מקום'] אשר ינוס [ סוד חדש סיון, שבו זמן מתן תורתנו, סוד עיר המקלט של משה רבינו, וד"ל] שמה". משה (הבל) הרג את המצרי (= משה, והוא נפש קין מצד הרע שבו) לפני זמנו ונתחייב גלות (סוד 'אי אפשר', להיכנס לארץ, שרש חטא המרגלים – "ושמתי לך מקום" "שלח לך", לך לך [מארץ וגו' אל הארץ וגו'] לגזרה שוה, וד"ל). על כל פרשת דרכים כתוב "מקלט מקלט" (= משיח), 'אפשר ואפשר' (להגיע לעיר מקלט, שמזה סוף הכבוד לבוא, שמזה יצמח צמח שמו בגאולה האמיתית והשלמה, ואזי, אם נזכה לגאולת "אחישנה", יתווספו ג ערי מקלט, לכלות מהר את זרעו של הבל, שנתחייבו כולם מיתה, וד"ל). משה הסתיר את פניו מלהביט בשכינה במראה הסנה, שבשה תקן את חטא הבל בבחינת "הבדלה", אבל אם היה זוכה יותר היה מקיים בעצמו "לאסתכלא ביקרא דמלכא ולא יתיר" ובזה היה מתקן הכל (כולל למפרע את הריגת המצרי לפני זמנו) בבחינת "המתקה" (אתהפכא מיניה וביה), אך לא זכה ועל כן זכה אחר כך רק למבט אחוריים ואת מראה הפנים ראה רק בשעת הסתלקותו (וכן בשעת מתן תורה כאשר על כל דבור ודבור פרחה נשמתם, כולל נשמת משה רבינו עצמו, ובדרגה יתירה מאד כו', כמבואר בשיחת הרבי), סוד הר נבו – נ בו, מנשה = "שלח לך" (שזה מה שרצה לתקן כאן כאשר שלח את המרגלים על דעת עצמו, לתקן את עצמו כו' אך לא עלה יפה, עד עת קץ, וד"ל). "והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה" = 2167 = אי פעמים הבל קין.

ביום אחד של מעשה בראשית, שבו נברא האור הגנוז לצדיקים, שבו מביטים מסוף העולם ועד סופו ("לאסתכלא ביקרא דמלכא ולא יתיר", תיקון חטא הבל בפרט, שבו נכלל חטא קין, שהרי בצדק האלקי קין הרג את הבל בשליחות דרחמנא, חטאו הסתעף מחטאו, ודוק), יש הבל קין אותיות – הבל אותיות מ"בראשית" עד "והארץ היתה" (סוד "ארעא אתבטלת" על ידי חטא המרגלים, וד"ל), וקין אותיות מ"תהו ובהו" עד "יום אחד".

הנה, אדם הראשון חטא בהסתכלות, הוא הסתכל בהיכלות הקליפות ונפגע (שמכאן הוכחה שאדם הראשון לא היה רבי כנודע). חוה חטאה בהסתכלות – "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל". הבל חטא בהסתכלות, הוא הסתכל בשכינה, בגסות רוח, ונתחייב מיתה. יש כאן שלשה חטאי הסתכלות בזה אחד זה, כאשר כל חטא הוציא את החוטא מן העולם, בסוד "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". אדם הראשון חטא בקנאה, הוא קנא בקליפות, שמא יש להם רכוש כל שהוא – חוויות רוחניות ועד לתענוגים גשמיים, בבחינת "מים גנובים ימתקו" – מה שאין לו (במקום אחר מוסבר שחטא ב"סקרנות", הלעומת זה של "כולם נסקרים בסקירה אחת" הנאמר באדם קדמון, אך כאן מתבאר שסקרנות זו אינה תמימה כלל וכלל אלא ביטוי של קנאה סמויה, וכן כל סקרנות דקליפה, ודוק). חוה חטאה בתאוה ("וכי תאוה הוא לעינים" נאמר בה בפירוש). הבל חטא בכבוד (הביט בכבוד תוך רדיפה אחד הכבוד), "אי הבל אחיך" סוד "אי כבוד", פגם המרגלים שפגמו בכבוד פעמים הוי' = ארץ ישראל כנ"ל. קין חטא שוב בקנאה (כפי ששמו מעיד עליו) כאדם אביו, ונסגר המעגל. קנאה תאוה כבוד = 600, כללות הדינין, פר ושך (כנגד תר אותיות של קך צירופי אלהים כנודע). וביחד עם עוד קנאה (קנאה תאוה כבוד קנאה הם הלעומת זה של הכנעה הבדלה המתקה ולאחר מכן עוד הכנעה, כידוע שהן כנגד נה"י חג"ת חב"ד ואחר כך עולים לנה"י של הפרצוף העליון, וכן קנאה בנה"י תאוה בחג"ת וכבוד בחב"ד. קנאה = יוסף = אדם במספר קדמי כנודע, סוד קדמות האדם בפרצוף נה"י, פרצוף המוטבע, הטבע הראשון שלו, וד"ל) עולה ה"יהלום" של זך = חשמל חשמל = "לא תרצח" (זך בריבוע) ביחד עם השרש זך, ודוק.

תיקון חטא המרגלים, הכולל את כל חטאי ההסתכלות (ובעיקר כנגד חטא הבל כנ"ל) הוא בפרשת ציצית (ההסתכלות דקדושה ביקרא דמלכא) – "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם". לב = כבוד (והבל הוא הבל להב הלב כנודע). סתם עין הרע היינו עין קנאה בזולת. "אשר אתם זנים אחריהם" היינו תאוה כפשוטה. נמצא שסדר תיקון החטאים בפרשת ציצית הוא תיקון חטא הבל (כבוד), תיקון חטא אדם (קנאה), תיקון חטא חוה (תאוה, וכידוע שהנחש פתה אותה והטיל בה זוהמה). הצירוף הוא ויה (כידוע שאדם חוה הבל קין הם כנגד אותיות הוי' ב"ה לפי הסדר; ובפרט, לפי הנ"ל, נמצא שאדם הוא בנה"י דאבא, קנאה, וחוה היא בחג"ת דאמא, תאוה, והבל הוא בחב"ד דז"א וכו', וד"ל), צירוף התפארת, סוד ההסתכלות בכלל (בקדושה, ביקרא דמלכא ולא יתיר, ובקליפה על מנת להתפאר וכו' – "וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי הוי' וגו'", וד"ל).