פינחס
א. בענין שרש נשמת פינחס וגלגוליו איתא בכתבי האריז"ל:
"ובה יתבאר מאמר חז"ל במסכת ברכות פ"א וז"ל תנא מיכאל באחת גבריאל בשתים אליהו בארבע וכו' מה ענין ארבע עפיפות אלו לאליהו. כבר נתבאר למעלה בדרושים שקדמו כי אדה"ר קודם שחטא היה בו נר"ן מעשיה יצירה בריאה ועליהם נר"ן ממלכות ותפארת ובינה דאצילות. גם נתבאר כי כל הנשמות היו אז כלולות באדה"ר זולת הנשמות החדשות ממש שלא זכה בהם אדה"ר ולא נכללו כלל. והנה אחר שחטא בעץ הדעת נשרו ממנו איבריו בכל המקומות שהיה הולך, כמ"ש ז"ל שאירע לו כמו שאירע ליפתח הגלעדי בעון בתו, וכמש"ה ויקבר בערי גלעד, ולא כתיב בעיר גלעד. ובאורו הוא כי כל אותם הנשמות הנכללות באיברי נשמתו של אדם הראשון נשרו ממנו כשחטא ונפלו לתוך עמקי הקליפות כל אחד ואחד כפי הבחי' הראויה להם ממש. האמנם נר"ן שלו מן האצילות, הנזכר בזוהר בפרשת קדושים בשם זיהרא עילאה, לא נפלו חס ושלום בקליפות, אבל נסתלקו ממנו בחי' הרוח והנשמה כשחטא, ופרחו למעלה. והנפש של אצילות, היא נשארה עמו פורחת עליו, אבל לא נסתלקה ממש. וכבר נתבאר בדרושים הקודמים, כי חנוך אחר שזכה אל נפשו ורוחו ונשמתו, מן העשיה ויצירה ובריאה, זכה ליקח גם עד בחי' נשמה דאצילות, שנסתלקה מאדם כשחטא".
נתחיל להתבונן בדמיון בין אדם הראשון ליפתח הגלעדי: "והנה אחר שחטא בעץ הדעת, נשרו ממנו איבריו בכל המקומות שהיה הולך, כמ"ש ז"ל שאירע לו כמו שאירע ליפתח הגלעדי בעון בתו, וכמש"ה ויקבר בערי גלעד, ולא כתיב בעיר גלעד". הקשר הפשוט בין יפתח הגלעדי לפינחס זה אליהו (שחי, כמלאך, מאז בריאת העולם, כנודע בתירוץ הקושיה למה נאמר "פינחס זה אליהו" ולא "אליהו זה פינחס") הוא שיפתח נענש על כך שלא הלך אצל פינחס להתיר את נדרו, כפי שיתבאר. בשמותיהם של יפתח ופינחס יש ג אותיות משותפות – יפח, סוד "ויפח באפיו נשמת חיים [חס של פינחס]" ו"מאן דנפח מתוכיה נפח". "ויפח באפיו נשמת..." – נפח בדילוג אותיות שוה למפרע, עם אותיות איוב באמצע (ראה בפרשה הקודמת שאיוב הוא סוד הבינוני של תניא, איוב = חוה, "אם כל חי"). "דברי פי חכם חן". נ פעמים ח – "ונח מצא חן בעיני הוי'" – של פינחס = ת של יפתח, סוד נחת, כמבואר במ"א; חלק המילוי של יפח: יוד פא חית = "ונח מצא חן בעיני הוי'"; יפח במספר קדמי = מלכות, ובספר יצירה חן הוא מתנת המלכות".
בשמו של פינחס, סדר אותיות יפח (הסדר בשמו של יפתח) הוא פיח, תבה המופיע אך ורק פעמיים בכל התנ"ך, במכת שחין: "ויאמר הוי' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני פרעה. והיה לאבק על כל ארץ מצרים והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פרח אבעבעת בכל ארץ מצרים. ויקחו את פיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ויזרק אתו משה השמימה ויהי שחין אבעבעת פרח באדם ובבהמה. ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטמם ובכל מצרים". פיח פיח = יד (ימין) פעמים יד (שמאל), נס פיח – פינחס – הכבשן בהתכללות הידים להיות אחת ממש (ראה רש"י), וד"ל. והנה, "מלא חפניכם פיח" = פינחס! "פיח כבשן" = "נעשה אדם" (סוד אדם הראשון כנ"ל), "שחין אבעבעת" = בראשית. יש במכת שחין מכה (שם אדנ-י) תבות. בכל אחד מ-ג הפסוקים הראשונים יש טוב תבות (ביחד נא של אדנ-י) ובפסוק האחרון יש יד (של אדנ-י) תבות. בספירה מהסוף, סכום מיקומי ב' ה"פיח" = חנוך (ו פעמים יד), הדור השביעי (החביב) לאדם הראשון, שזכה לנר"נ דאצילות כנ"ל (אליהן יזכה פינחס זה אליהו לע"ל, כאשר שם בן [= אליהו] יעלה ויוכלל בשם סג, וד"ל; חנוך ואליהו לא מתו אלא עלו חיים השמימה, חנוך אליהו = פוטיאל, כמו שיתבאר).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה