ג. והנה, מזה שנאמר מקודם "כי יקח איש" שעולה אשה וחצי אשה, הרומז לאשה ופילגש כנ"ל, ואחר כך נאמר "[כי יקח איש] אשה", להוסיף עוד בחינת אשה, משמע שלשון "כי יקח איש אשה" רומז לעליה בקדש, מחצי אשה, בחינת פילגש, כאשר המלכות יורדת בסוד גלות השכינה לעולמות התחתונים בי"ע (כאשר נחלק את ה-י של איש ל-הה, על דרך ה-י של שרי כנודע, ונתן ה אחת ל"כי יקח", בתחילה – "הכי יקח", לשון שאלה, ונתן את ה-ה השניה בסוף אותיות אש – אשה, אזי "הכי יקח" = חצי אשה [הכי בריבוע פרטי = 525 = חצי תשמיש, ודוק], ויש עוד אשה במפורש, נמצא שיש כאן עליה מחצי אשה, בחינת פילגש, עליה תמהים "הכי יקח", לבחינת אשה, אשה תתאה, מלכות דאצילות במקומה אך עדיין בסכנת "רגליה ירדות מות", יניקת בחינת הפילגש, תאות התשמיש, כנ"ל ודוק) לאשה תתאה, כאשר התכלית היא "[כי יקח איש] אשה" – אשה עילאה, "אם הבנים שמחה" ו"אז תשמח בתולה במחול" כאחת. והיינו ממש העליה שלפי סדר הפסוקים כנ"ל, ממוציא שם רע (של זנות תחתיו ממש) למוצא בה ערות דבר (כל שהיא, כל מ"ד לפי דעתו כנ"ל) ל"אשה חדשה".
וכדי להבין את כל הנ"ל ביתר עומק נתבונן בפעם הראשונה שנאמר "יקח" בתורה – "הכל הולך אחר הפתיחה" – שאף הוא נאמר בנוגע ללקיחת אשה, והוא בתחילת פרשת משפטים, "פרשת דינים", בדין אמה העבריה: "אם אחרת יקח לו שארה כסותה וענתה לא יגרע". ופירש"י: "'אם אחרת יקח לו'. עליה. 'שארה כסותה וענתה לא יגרע'. מן האמה שייעד לו כבר. 'שארה'. מזונות. 'כסותה'. כמשמעו. 'ענתה'. תשמיש".
ברוב המקומות בתורה "אחר" הוא לגריעותא, אך כאן יש לומר, על פי פשט, ש"אחרת" היא למעליותא, ועוד, דווקא בנוגע לתבת "אחרת", לשון נקבה, ברוב המקומות בתורה היא למעליותא על פי פשט: יש חמש "אחרת" בתורה – "ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה", "ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב הוי' לנו ופרינו בארץ", "אם אחרת יקח לו שארה כסותה וענתה לא יגרע", "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה", "ויתשם הוי' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה" – רק האחרונה היא בפירוש לגריעותא. הסדר של בארות יצחק הוא מלמטה למעלה כנודע: עשק כנגד נה"י, שטנה כנגד חג"ת ורחבות כנגד חב"ד, והוא מתאים לשרש נשמת יצחק, מדת הגבורה, אור חוזר, ולעיקר עבודתו בחפירת בארות, העלאת מ"ן מלמטה למעלה. נמצא שכל באר אחרת היא במעלה גבוהה יותר מקודמה, וכאשר מגיעים לרחבות, כנגד אמא עילאה והיכל קדש קדשים אזי – "כי עתה הרחיב הוי' לנו ופרינו בארץ", בחינת "אם הבנים שמחה". ומובן שניתן לכוון את שלש הבארות של יצחק אבינו, שלש דרגות של העלאת מ"ן ו"אל אישך תשוקתך", כנגד שלש הבחינות הנ"ל של פילגש אשה תתאה אשה עילאה, וד"ל, והיינו בחינת "הכל הולך אחר הפתיחה של "אחרת" בתורה, ודוק. ועוד רמז מובהק, הרי "אחרת" = באר באר באר, ג בארות דיצחק (שבכל באר יש התכללות של כולן, וד"ל). גם פשוט ש"רוח אחרת" של כלב בן יפנה היא "אחרת" למעליותא, וממילא משמע שגם "אחרת" ד"אם אחרת יקח לו" היא למעליותא.
וכן משמע מתרגום יונתן: "אין אוחרנתא בת ישראל יסב ליה עלה מזונה ותכשיטה ומעיל לה לא ימנע לה". בהוסיפו ל"אורנתא" (תרגום "אחרת") את הכינוי "בת ישראל" (שלכאורה הוא מיותר, וכי יעלה על הדעת שאינה בת ישראל, ובשאר התרגומים, גם תרגום ירושלמי, הדומה לתרגום יונתן בכל מקום, לא מצאנו תוספת זו של "בת ישראל") משמע שהיא יותר מיוחסת מהאמה העבריה המיועדת לאשה על ידי האדון או בנו.
ואף יש לומר, על דרך הרמז, שתבת "אם [אחרת יקח לו]" רומזת ל"'אם לבינה תקרא' – אל תקרי 'אם' אלא 'אם'", בחינת אמא. וידוע שבחינת האשה תתאה הנ"ל נקראת בלשון הזהר אמא תתאה (כמובא כמה פעמים בתניא קדישא), ופשיטא שבחינת אשה עילאה נקראת אם – אמא עילאה, "אם הבנים שמחה" (שמחה היא פנימיות ספירת הבינה כנודע).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה