פרשת במדבר - שישי ושבת קדש

ו. והנה, בארבעת החומשים הראשונים – בראשית שמות ויקרא במדבר – שם החומש מופיע בדיוק כמו שנוהגים לכנותו בתחילת החומש. מה שאין כן לגבי שם החומש האחרון – דברים – שבפסוק נאמר "אלה הדברים וגו'", ואילו כשקוראים את החומש בשם נוהגים להשמיט את אות ה-ה של "הדברים" ולכנותו רק "דברים" (ויש בכך רמז למה שמבואר בחסידות שחומש דברים הוא השרש של התורה שבעל פה בתורה שבכתב, בסוד אחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן – "גורעין ומוסיפים ודורשים", סוד הנסירה כנודע: בתחילת החומש ה-ה גורעים את אות ה-ה, "אתא קלילא דלית בה מששא", מ"הדברים" ומוסיפים אותה ל"משה" [התבה ה-ה בחומש] בסוד "שכינה [אות ה, שרש ה מוצאות הפה של עולם הדבור] מדברת מתוך גרונו של משה", וד"ל).

אם נחשב את שמות חמשה חומשי תורה בדיוק כמו שהם כתובים בתורה: בראשית שמות ויקרא במדבר הדברים = 2485 = 70 במשולש (סוד 70 פנים לתורה – "סוד הוי' ליראיו", "נכנס יין יצא סוד" ["נכנס יין יצא סוד" ראשי תבות סיני, תורה מסיני], "יינה של תורה")!

במספר סדורי, בראשית שמות ויקרא במדבר הדברים = 289 = טוב בריבוע כללי, "אין טוב אלא תורה" = "ברא אלהים" כנודע.

במספר קטן, בראשית שמות ויקרא במדבר הדברים = 73 (מספר "מגן דוד") = חכמה, "אורייתא מחכמה נפקת".

במספר קטן מספרי, בראשית שמות ויקרא במדבר הדברים = 28 = 7 במשולש. נמצא שהצטמצמו עד כה מ-70 במשולש ל-7 במשולש!

28 שוב מצטמצם ל-10 ובסוף ל-1. כל דרגות הצמצום: 2485 289 73 28 10 1 = 2886 = 111 פעמים 26, פלא פעמים הוי' ב"ה.

ה' ברא את העולם ("ברא אלהים") בחכמה ("כלם בחכמה עשית", "בראשית" ת"י "בחוכמא"). חכמה – כח מה (חתך הזהב של חכמה). רש"י פותח את פירושו לתורה מהפסוק "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים". ספירת החכמה רמוזה באות ה-י של שם הוי' ב"ה. בספירת החכמה דווקא מתגלה "אחד האמת" (כמבואר בתניא פל"ה בשם הרב המגיד).

יש כאן 26 אותיות: י אותיות של בראשית שמות, ה אותיות של ויקרא, ה אותיות של במדבר, ו אותיות של הדברים – יההו, סוד הצירוף השני של שם הוי' ב"ה, כנגד חדש אייר, היוצא מהפסוק "[כי אם בזאת] יתהלל המתהלל השכל וידע [אותי]", הצירוף של תפילין של רבינו תם, מוחין דאבא, חכמה – "אורייתא מחכמה נפקת" כנ"ל ("יתהלל המתהלל השכל וידע" = 1430 = 55 פעמים 26, הכל פעמים הוי' ב"ה וכו', סוד "הוי' בחכמה וגו'", ר"ת הוי' ועוד שבת שבת [סוד הגאולה], וד"ל).

הציור של 26 (האותיות של שמות חמזה חומשי תורה כפי שהם כתובים בתורה) הוא משולש של 4 (10, ה-י של שם הוי' ב"ה) על גבי הריבוע של 4 (16, ה-הוה של הוי' ב"ה):

ב

ר א

ש י ת

ש מ ו ת

ו י ק ר

א ב מ ד

ב ר ה ד

ב ר י ם

ה הפנות של הציור הנ"ל: ב ש ת ב ם = 744 = 3 פעמים 248 = במדבר (אברהם וכו')! שאר אהיה האותיות = 1741 = 30 (ל, "מגדל הפורח באויר") ב"השראה".

שלוש השורות שהבן מופיעות ה הפנות הנ"ל: ב שמות ברים = 1000 (10 בחזקת 3). שאר ה השורות (17 האותיות) = 1485 = 54 במשולש (נמצא שסכום כל המספרים מ-55 ל-70 = 1000).

הערך הממוצע של שמות חמשה חומשי תורה לפי זה, חמישית 2485, הוא 497 = 7 פעמים 71 ("וחי בהם"). והנה, כאשר נחשב את שמות החומשים בדילוג: בראשית ויקרא הדברים = 1491 = 3 פעמים 497 (הערך הממוצע של שמות שלשת החומשים), ואילו שמות במדבר = 994 = 2 פעמים 497 (הערך הממוצע של שמות שני החומשים)!

ראשי התבות של שמות החומשים: ב ש ו ב ה (היוצרים, לפי הסדר, תבה שמופיעה פעם אחת בלבד בכל התנ"ך: "כי כה אמר א-דני הוי' קדוש ישראל בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם ולא אביתם"; "בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם" = 3150 = 10 פעמים "בשובה"! ראשי התבות: ב ו ת ב ו ת ג = 819 = אחדות פשוטה [ה"פירמידה" של 13, אחד] = ימות המשיח = דוד מלך ישראל חי וקים וכו', כאשר שאר האותיות = 2331 = 63 פעמים 37 – שם סג פעמים חלק המילוי של שם סג, כמבואר בכתבי האריז"ל) = 315 = 9 פעמים 35 (= 5 פעמים סג = 7 פעמים מה). שאר אותיות שמות החומשים = 2170 = 62 פעמים 35 (לא פעמים כן, "לא כן עבדי משה", כמבואר סודו במ"א). נמצא שהיחס בין ראשי התבות לשאר האותיות הוא ט (ר"ת טוב):טוב מאד – "אין טוב אלא תורה".

ז. נחזור לפירוש רש"י על הפסוק הראשון של פרשתנו: "'וידבר... במדבר סיני... באחד לחדש'. מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם".

כשנעיין בפירוש רש"י על התורה נראה שבתחילת כל חומש רומז רש"י לחיבתם, חשיבותם וכבודם של ישראל:

בתחילת חומש בראשית מפרש רש"י: "'בראשית'. אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם' שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח ב'בראשית'? משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים', שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. 'בראשית ברא'. אין המקרא הזה אומר אלא דרשוני כמ"ש רז"ל בשביל התורה שנקראת 'ראשית דרכו' ובשביל ישראל שנקראו 'ראשית תבואתו'".

בתחילת חומש שמות מפרש רש"י: "'ואלה שמות בני ישראל'. אע"פ שמנאן בחייהן בשמותן חזר ומנאן במיתתן להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם שנאמר 'המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא'".

בתחילת חומש ויקרא מפרש רש"י: "'ויקרא אל משה'. לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה לשון חבה לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר 'וקרא זה אל זה', אבל לנביאי האומות עכו"ם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה שנאמר 'ויקר אלהים אל בלעם'".

פירוש רש"י לתחילת חומש במדבר הבאנו לעיל.

בתחילת חומש דברים מפרש רש"י: "'אלה הדברים'. לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל".

ידוע ש-ה חומשי תורה הם כנגד ה פרצופי האצילות העליונה (לאחר הצמצום הראשון, וכן לפני הצמצום הראשון, בסוד "אדם דאצילות", וד"ל), שהם כנגד נרנח"י: בראשית – כתר עליון (הכולל פנימיות וחיצוניות, עתיק יומין ואריך אנפין), יחידה; שמות – אבא (חכמה), חיה; ויקרא – אמא (בינה), נשמה; במדבר – זעיר אנפין (מדות הלב), רוח; דברים – נוקביה דזעיר אנפין (מלכות), נפש.

הנקודה הפנימית (תכלית הכוונה) של כל פרצוף ופרצוף מהפרצופים העליונים היא ישראל, עם (גם מלשון עם, ביחד ובדבקות כאחד ממש) קרובו:

בתחילת חומש בראשית מתגלה שה' חפץ בישראל, "ארץ חפץ" (= ענג רצון = 469, מספר התבות של ז ימי בראשית = ז פעמים זין, מספר ה"שבת" ה-13) של ה', ורוצה לתת להם את ארץ ישראל, צבי (לשון רצון ותענוג) כל הארצות. וגם בשביל ישראל ה' ברא את העולם, שהרי תכלית הכוונה של בריאת העולם הוא כדי לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, והוא על ידי עם ישראל דווקא – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

בתחילת חומש שמות מתגלה שה' מוציא ומכניס את ישראל במספר ובשם (כשם שמוציא ומכניס את הכוכבים, כו כב, סוד אור אבא), סוד חכמת הגלגול כנודע, מצד מוחין דאבא, שהוא בסוד "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח". מחשבה זו היא מחשבת החכמה, בסוד "מחשבה ויובלא תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין".

בתחילת חומש ויקרא ה' קורא למשה, ששקול כנגד כל ישראל, בלשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו. "משה זכה לבינה", מקור הנבואה (נבואת משה ב"אספקלריא המאירה"), סוד העולם הבא.

בתחילת חומש במדבר מתגלה שה' אוהב ומונה את ישראל בכל מצב ומצב – כיוצאים מ-מט שערי טומאת מצרים, כשחוטאים בעגל, כשבא להשרות שכינה ביניהם. היינו חבת ישראל בעיני המקום ב"ה בכל קצה וקצה של מציאותם בעלמא דין (שעל כן חומש במדבר הוא החומש ה"מעניין" ביותר, מלא ענינים וסיפורים שונים ומשונים כנ"ל, הוא המציאות של ישראל בפועל ממש, נשמות בגופים הנתונות למלחמת היצרים – "ז"א בעתיקא [ובפנימיות עתיקא] אחיד ותליא", בתענוג העליון הממתגלה בסוד "נורא עלילה על בני אדם", וד"ל; וכן, מבין "ארבעה צריכים להודות" הראשון הוא הולכי מדבריות, עם כל הפירושים שבזה, בחינת חומש במדבר, תכלית כל מדות הלב היא מדת ההוד, מדת ההודיה להשי"ת תמיד).

בתחילת חומש דברים מתגלה שגם בשעה שה' מוכיח את ישראל (על ידי משה רבינו ע"ה, אוהב ישראל באמת) הוא דואג מאד להתיחס להם בדרך כבוד (להסתיר ככל האפשר את המקומות שחטאו בהם). הרי כל ישראל מלכים ובני מלכים הם, סוד פרצוף המלכות, נוקביה דזעיר אנפין, והכבוד הוא "כבוד מלכים" דווקא, המגיע לכל אחד ואחת אשר בשם ישראל יכונה.