ה. בבנין בית המקדש העתיד יש שתי בחינות כידוע, מה שירד בנוי ומשוכלל באש מן השמים, מידי הקדוש ברוך הוא, ומה ש"משיח [ואנשיו – אנשי משה-משיח] בונה מקדש", מעשי יד הצדיקים ("ועמך כלם צדיקים"). מה שירד מן השמים היינו "ועשיר [עשירו של עולם] יענה עזות", תפלת עשיר, ומה שיבנה בידי אדם היינו "תחנונים ידבר רש", "ואתחנן אל הוי'". אך שתי הבחינות נכללו ב"תפלה למשה איש האלהים" כנ"ל, ש"מחציו ולמטה 'איש'", בחינת "משיח בונה מקדש", אך "מחציו ולמעלה 'אלהים'", בחינת המקדש היורד משוכלל מן השמים. ובעצם הכל נכלל בסוד ה-א הפותחת גם את תבת "איש" וגם את תבת "אלהים", י מלמטה (ה-י של "איש") ו-י מלמעלה (ה-י של "אלהים"; ה-ש של "איש" היינו אלהים במילוי יודין כנודע) ו-ו באמצע המחברתן. ואסור לומר "מים מים" (שנאמר "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני"), להפריד בין שתי ה-יודין ח"ו, והיינו כנ"ל שהכל תפלה אחת ממש (בסוד ה-א שקדמה לבריאת העולם ב-ב, וד"ל).
היות שבפנימיות הרש והעשיר הכל אחד כנ"ל, נתבונן בלשון הפסוק בלעדיהם (כלומר בלי להפריד ביניהם, אלא שיש אחד יחיד ומיוחד, נסתר, שמתפלל בו זמנית את שתי בחינות התפלה הבאות לידי ביטוי בשני חלקי הפסוק, ודוק): "תחנונים ידבר ויענה עזות". הנה "תחנונים ידבר" = 780 = 30 פעמים הוי' ב"ה (ל-הוי') = תשעה באב = טל ("הוי' אחד") במשולש כנ"ל. "ויענה עזות" = 624 = 24 פעמים הוי' ב"ה. ביחד, "תחנונים ידבר ויענה עזות" (בעת ובעונה אחת) = 1404 = שבת שבת (שבת של אור חוזר, שבת דמעלי שבתא, ושבת של אור ישר, שבת של יומא דשבתא, כנודע) – "אלמלי שמרו בני ישראל שתי שבתות [שתי תפלות: 'ואתחנן אל הוי'' ו'תפלה למשה איש האלהים' ביחד ממש] – מיד הן נגאלין".
והנה, התכללות שתי התפלות באה לידי ביטוי מופלא ביותר בלשון חז"ל בנוגע לתפלת העשיר, "תפלה למשה איש האלהים". במדרש תהלים הנוסח הוא (בבקשת משה מאת השי"ת): "אדני המלך איני מבקש על עצמי דבר, אלא מדינה פלונית שהיא חרבה והיא שלך גזור שאבנה אותה", ואילו בילקוט הנוסח הוא: "איני מבקש על עצמי כלום אלא מדינה פלונית חרבה והיא שלך גזור שתבנה". לפי הנוסח הראשון התפלה היא ש"אבנה" מלמטה, והיינו ממש תפלת משה להיכנס לארץ ישראל, כדי שהוא בעצמו יזכה לבנות את בית המקדש שיתקיים לעד, והיינו תפלת "ואתחנן אל הוי' בעת ההוא לאמר", "תחנונים ידבר רש". אך לפי הנוסח השני התפלה היא ש"תבנה" מלמעלה (ובדרך ממילא, מאליה אותיות אלהים כנודע), והיינו תפלת עשיר, "ועשיר יענה עזות" (שמעורר את העז שלמעלה ומכניע את העזות מלמטה, היוהרה שהבית הנצחי יוכל להבנות מעשה ידי אדם; והוא בחינת "אלהים" שב"תפלה תמשה איש האלהים")!
והנה, "אבנה" = חן, בחינת "ואתחנן", "תחנונים ידבר רש". "אבנה" "תבנה" ביחד = "תפלה [למשה איש האלהים]" = "ואתחנן [אל הוי' בעת ההוא לאמר]", רמז פשוט ומופלא שהכל אחד! בהכאה פרטית, "אבנה" "תבנה" = 2929, רמז ל-29 ועוד 29 = חן = "אבנה".
ידוע ש"בראשית", התבה הפותחת את כל התורה כולה, רומזת לתכלית הכוונה של בריאת העולם – בית אשר, בית שעל ידי תפלת הרש בו ("ביתי בית תפלה יקרא") נמשכים אלף אורות, וד"ל. בקבלה מבואר שהעולם נברא מסוד ה"נקודה האמצעית" (של אור האין סוף ב"ה). והנה הנקודה האמצעית של "בראשית" היא "תבנה"! אבל הנקודה האמצעית האחרונה (כלומר הנקודה האמצעית של הנקודה האמצעית כו' עד שמגיעים למספר זוגי שאין לו נקודה אמצעית) של "בראשית" היא "אבנה"!!!
אבנה = חן = נח – "ונח מצא חן בעיני הוי'". והיינו שהנקודה האמצעית הסופית של (פרשת) בראשית היא (פרשת) נח, ודוק.
ההפרש בין אבנה לתבנה (שהוא בעצם ההפרש בין א ל-ת, בין תחילת הא-ב לסופה, סוד "בראשית ברא אלהים את" ראשי תבות אבנה תבנה, וד"ל) הוא 399 = ז פעמים בנה!
והנה ידוע שלכל תבה יש "חן" (עליון, מסביב לאות הראשונה של התבה), בחינת "ואתחנן". ה"חן" של אבנה (= חן כנ"ל) הוא: הנבאבנה = 115, שהנקודה האמצעית שלו הוא אבנה-חן (בהיות האות הראשונה של אבנה א, ודוק). והנה, גם בשני ממדים (שטח) יש "חן" של אבנה (הכל בסוד בנית הבנין השלם, בנית בית המקדש, ודוק):
ה
נ
ב
ה נ ב א ב נ ה
ב
נ
ה
= 229 (ש-115 הוא הנקודה האמצעית שלו). ועל דרך זה, יש לתבת אבנה "חן" בשלשה ממדים (נפח) ש= 343 = ז בחזקת ג, סוד "שבעתים כאור שבעת הימים" כנודע! ויש גם אבנה בארבעה ממדים (שלשת ממדי המקום ביחד עם ממד הזמן כידוע) ש= תבנה! ויש גם אבנה בשמונה ממדים (של תורת החבורות, יסוד חכמת החשבון השייך למדע החדיש ביותר) = בראשית!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה